היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

גלגלתי שיר

וכמו עם טאבק

לקקתי את הנייר עם הלשון,

על מנת,

שיסגר היטב ,

באמצעות החלקיקים שלי,

ועל מנת,

שלא יברח

עם העשן.

גלגלתי שיר.

הנחתי לו להרעיל אותי

מבפנים.

מצאתי בו רגיעה מפוררת.

כשנשמתי ממנו פנימה

גמרתי אותו מבחוץ,

ורציתי תוך כדי

להריח את כתמי העופרת

על אצבעותיי,

חשבתי,

הלא זה הריח של הריקבון?

כאשר גמרתי

זרקתי אותו ממני

ובלי להביט

דרכתי עליו

שימעך.

התאפרי בעדינות

מול הבבואה השקופה

נשימה אחרונה

חכי רגע נוסף

לפני שתשחררי אותה

חזרה לאוויר העולם.

צעדי יחפה

על המדרכה החמה

אל תכווצי את עינייך

השתקפי לך מתוך צילך.

שמלה לבנה

חושפת את זוג רגלייך

צחורות בתוך רחוב הומה

צללים

ועכשיו

היפרדי ממני לשלום

בליטוף אחרון על פניי

קפלי אותי בעדינות

והכניסני תחת כנפך.

הן הולכות.

נוגסות בפלח חמצן עסיסי.

שורקות כיסופים לרוויה.

מפמפמות שקית זעירה של תיון,

לתוך כוס שקט רותח.

נושמות צבע צהוב סמיך.

מדממות קילופי אותיות.

זכרים ונקבות נשכבות

זו לצד זה

ובמשך

דקות עייפות ואפורות,

מזמזמות מנגינה ערטילאית.