היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

בוא נדבר על זה בפשטות

אתה חסר לי

ואין טעם לחרוז את זה

או לעטר את זה ברומנטיקה יומרנית.

כי את כואבת בגללי יותר מידי

כי את בדיוק כמעט בסדר

כי אני לא יודעת מתי

ישאר לי בלאגן רק בחדר.

כי הריק שלי גורם לך לעצבות

כי את מדהימה אבל עסוקה בלהדחיק

שאני עלולה אולי למות

ושאת לא יכולה לגרום לי להפסיק.

כי את לא אשמה בכלל

אבל אני לא יכולה עם האחריות

שאת תעלמי בגלל

שאני מסרבת להתעורר מהסיוט.

ואת בן אדם מדהים

שהתחיל להתעקש

להתעמת עם החיים

ואני לא מוכנה להיות לך למוקש.

בגלל זה אני לא עונה לך.

זה נכנס לתוכי

ואלוהים כמה שזה כואב

לא רציתי את זה.

אני בוכה

ומתחננת שייצא

בלילה אני לא נרדמת.

זו כבר לא אני

אני מתהלכת כמו זרה לעצמי

זומבית מבצעת פעולות.

עכשיו כל דבר שובר אותי

עכשיו הכל גורם לי לבכות

עכשיו אני בכל יום נעשית לפחות.

אונס

כל ארוחה וכל ביס

זה אונס עבורי שאני חווה יום יום.