היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

את

הו כן

את.

יפה

ועצובה

מתה.

דם

הו כן

דם.

מסלסלת

חרוזים

למילים.

בולעת 

דמעה

לרוויה.

את

הו כן

הו

כן

את.

זה משחק דפוק

עומק בלי תכלית

חופש מיוחם

מהאומץ להחליט.

אני אצעק חזק יותר

אנשך את השפתיים

גם בלי להזיז את הגוף

בלי להניע עפעפיים.

קל לומר שהוא אבוד

מאשר אולי להודות

שהוא היחיד שמעז כאן

לא להספתק בלהיות.

אני חושבת בצורות ובצבע

שעתיד להיות נכחד

כל רגש מקבל צליל

פעם הוא אמר לי

שזה מיוחד.

האמנתי.

אין סוף

זה קצת גדול עליי 

עשרים ושתיים אותיות

זה די.

אולי שמלה מהודרת

אני אתפור מהמילים

חרוז לכאן פסיק לשם

שמלה תפורה מדימויים.

כדור לרגש

מילים כדי להביע

רעיון שאתה כאן

מוזר שזה מרגיע.

הכל מרובע

יאוש נותן זקנה

שולחן מוכתם צבע

ילד או אולי ילדה משונה.

איפה זה פוגש אותי?

הכל בסוף נובע מדחף למין

עשר אגורות על הרחוב

איש דתי בלי יכולת להאמין.

אין סוף

שמלה מחרוזים

עשרים ושתיים אותיות

מעט מידי מילים.

די!