יושבים על כיסאות עץ גבוהים כששולחן מפריד בינינו, על השולחן נר עייף ושתי כוסות יין מלאות למחצה, יש יגידו שהן ריקות למחצה, אבל ביום כזה יותר נוח לי להסתכל על החצי המלא שבכוס. יושב מולך ולא מצליח להפסיק להסתכל אל תוך עינייך, משהו במבט שלך מוכר לי כל כך, הוא צועק לי משהו שאני שומע, אך כרגע לא מבין. זה סוג של דייט ראשון, אפילו שנפגשנו בעבר, אבל את היית שיכורה מספיק בכדי לתת לי את הטלפון שלך אז כנראה שזו לא פגישה אמתית. אני לא מזלזל בעצמי אבל אין ספק שאני לא בליגה שלך, את בת 24, כבר בשנה השלישית של התואר, יש לך עבודה מסודרת ומכניסה ובנוסף לכל את עוצרת נשימה ומלאה בהומור. לא סתם אני ברגשי נחיתות, הרי מי אני בסך הכל, אני נראה סבבה, יש יגידו שאני גם קצת מצחיק, ובקצב הנוכחי של הלימודים שלי אני אמור לסיים את התואר עוד 7 שנים בדיוק, קצת קשה לעשות תואר בקצב של שני קורסים בסמסטר, אבל כזה אני, לאט אבל בטוח. לא נתחיל בכלל לדבר על חצאי העבודות שלי שמכניסות בחודש טוב רק שליש ממה שאת מכניסה. אין לי בכלל ספק שאני אשלם הערב את החשבון, אבל זה מרגיש לי קצת אבסורדי, המעמדות בחברה התהפכו אבל ההרגלים הפרימיטיביים נשארו. הגענו לדייט הזה ביוזמתך, נתת לי את הטלפון לפני חצי שנה, אני ניסיתי ליזום פגישה מספר פעמים אחרי, אבל כל פעם הצלחת להתחמק ועכשיו פתאום אחרי חצי שנה נזכרת בי, ושלא תטעי, נוכח המעמדות אין לי שום בעיה עם זה. הדייט הולך מצוין, להפתעתי נראה שאת נהנית לפי החיוך שמרוך לך על הפנים. דיברנו על הכל וניראה שאנחנו באזור זמן אחר משל כולם. בזמן שהספקת לספר לי על השירות הצבאי שלך, הטיול המטורף במזרח ועל כמה קשה להיות סטודנט בישראל הבר התחיל להתרוקן, אנשים כבר עייפים, יום רביעי היום ומחר יש עבודה, אבל כבר הבנו שאני לא מהחבר'ה שמשכימים עם הזריחה לעבודה, את קצת כזאת אבל משהו בנוכחות שלי מוציא את הסטלנית שבך, אולי כי אני נותן לך לעשן אבל לא נתעסק בזוטות. בזמן ששיתפתי אותך בחוויה ישנה המלצר כבר התחיל להרים כיסאות, חייכתי לך ושנינו הבנו את הרמז, שילמתי את החשבון ויצאנו מהבר. בהליכה בדרך לרכב הרגשתי באמת כמה את כוסית, הלכנו בשדרות רוטשילד ואני סופר כבר ארבעה גברים שחלפו אל מולנו עם צוואר תפוס, אפילו כמה בחורות שלחו מבט, אני נהנה מהריקושטים ולעיתים משמיע רעש של בזנ"ט במטווח, כיף להיות כינור שני למוצרט, זה מוציא ממך יותר כשחקן קבוצתי. הגענו לרכב ומשם גם אל הבית שלך, אפילו לא הצעתי את עצמי כמועמד לעלות, אפילו קורות חיים לא הגשתי, הסתפקתי בלנשק אותך כמה דקות ברכב, כבר אמרנו שהיום אני מסתכל על חצי הכוס המלאה. ירדת מהרכב ולקחת איתך את ההילה שהייתה בו, עכשיו אף אחד לא מסתכל לפה אפילו ברמזורים. שמתי קצת ארקטיק מאניקס והם שיקפו לי את מצבי בצורה הכי מדויקת, אומנם הם לא ההרכב הכי מוצלח בעולם ולסולן שלהם אין את הקול הכי מרשים, אבל הם מגניבים, מיוחדים ורוצים להיות שלך. הגעתי הביתה בדיוק בזמן לשידור חוזר מספר 16 של חדשות הספורט, אחרי השידור השלישי אפילו אלי אילדיס כבר לא נראה מופתע מהידיעות המסעירות. בדיוק מראיינים מאמן צעיר וטרוד של קבוצת פאר שמדשדשת באמצע הטבלה באנגליה, הוא מציג לתקשורת את הרכש החדש שלו, קשר סרבי בן 29 שלא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו כבר במספר מועדונים, זה כנראה יהיה ההזדמנות האחרונה של הקשר בקבוצת פאר שכזו והמאמן מסתכל עליו במבט שנראה לי מוכר, ואז הכל התחבר לי, את המאמן אני השחקן ועכשיו חודש ינואר ומועד העברות פתוח, קבוצות שנתקלו בבעיות מחפשות חיזוק ובדרך כלל מתפרשות על שחקן בינוני במחיר גבוה בגלל ששחקן נורמלי לא היה מוצא את עצמו בלי קבוצה בעיצומה של עונה. אז הם החתימו שחקן בינוני כי לא היה להם ברירה והם מצפים מימנו להרבה, בדיוק כמוך, כבר נמאס לך לדשדש בבדידות שברווקות, אולי אפילו הבנת שאת גבר חלומותייך לא תמצאי, אז החלטת להתפשר עליי, קשר מרכז שדה דינאמי עם עבר מפואר, הווה מפוקפק ועתיד לא מבטיח, אבל אולי את חושבת שדווקא את באמת תצליחי להוציא מימני את מלוא הפוטנציאל, בדיוק כמו המאמן הטרוד, את תנסי, אם תיכשלי כולם יגידו שהכתובת הייתה על הקיר, אבל אם תצליחי את תזכי להיות הגיבורה הגדולה שהפכה דמות בעייתית לכוכב מהיכל התהילה. אז נסתכל על הכוס המלאה שקצת קרה בינואר הגשום למחצה ונבחר לחשוב שאת בחרת בי, ולא התפשרת אל תוך זרועותיי שנתנו לך קצת חום בחורף בודד. דבר  אחד אני יכול להבטיח לך, אני אעשה את המקסימום כדי להצליח, במידה ואכשל את אשמה, הרי מי מביא חיזוק בינואר ?!.