אָוַנְגַּרְד לַהָמוֹנִים©

אני צריכה זמן. צריכה מרווח לנשום בו ולדעת שזה מאחורי. ולהפסיק לנבור במה היה יכול להיות אילו.

אבל מה, באמת?

האם יכולתי לעשות משהו אחרת או להתמודד עם כל המשבר הזה אחרת? באיזה שלב אבד לנו הסיכוי? האם בכל פעם שאנחנו מדברים על איך זה נגמר לא יפה אנחנו בועטים בזה עוד קצת, מוודאים הריגה? ולשם מה, בעצם? מתי אבד לנו הסיכוי? האם הוא אבד-אבד, או רק אבד?

אני צריכה זמן. צריכה לשחרר את עצמי מהלולאות הללו.