כל דבר  שתגידי לא באמת ישקף מה שאת מרגישה

כל מה שאת עושה נועד כדי לרצות בן אדם אחר, משפחה, הורים, חבר,

כל מה שאת חושבת זו החברה מכתיבה לך בקציבה מסחרר

לכל מקום שאת הולכת הלכו לפניך

כל מה שאמרת אמרו עוד לפניך

כל רגש שתרגישי כבר מישהו אחר הרגיש

שומדבר שתעשי לא יהיה חדש, יהיה מיוחד, יהיה יחיד במינו

אף אחד לא יזכור מי את עוד כמה שנים ,את יודעת

לא יהי לך חותם בעולם הזה

את לא מיוחדת בשום דבר, הכל אצלך בינוני וידוע מראש

מהשער ועד הלבוש, משקפיים, הכל נדוש

כל מה שיש אצלך הוא לא באמת שלך

הכל יעלם בשנייה שתלכי

והקטע הטוב, שלא יכאב לאדם בעולם, לא לך ולא לסובבים אותך

כי לא ישימו לב

לא ירגישו בחיסרון

לא יהיה איזה חור באנשים

לא יהיה חלל ריק שיצעק לקולך מליבם של האחרים

לא יתגעגעו

לא יזכרו

את תיקברי מתחת אבן קרה, קרה כמו כל החיים שלך עד עכשיו

קרה כמו העצמאות שמקלידות את זה

קרה כמו הכתפיים

 שהפנו לך אנשים כשפנית לעזרה

קרה כמו הלב שלך שלא מאפשר לך לאהוב

מתחת לזה תיקברו ותתרקבי

זהו סופך

 זה גם סופי.

זהו הפוסט הראשון שלי.

זה מרגש ומפחיד ביחד.

הפוסט הראשון שלי נסגר כשהייתי בכיתה ח' בגלל שעשו עליי שהרעבתי את עצמי וגילו שהיה לי בלוג

ולא רציתי אפחד יקרא את זה , זה הפחיד אותי

עכשיו אני חמישה שנים אחרי, שמיניסטית .

בבלוג אני אפרסם פרסומים עוד מהתקופה ההיא

אפרסם דברים שכתבתי במגרה

חשוב לי לציין שאני פתחתי את הבלוג הזה בשביל שיהיה לי את המפלט הפרטי שלי שהיה חסר לי המון זמן..