יש את הרגעים הקטנים האלו של האושר.
רגעים בהם את נעצרת ואיך העולם, ואת מסתכלת סביב בשלווה.
בהורים המדהימים, במשפחה המקפצת, בחברות התומכות והסביבה המחוייכת.
מביטה סביב, נושמת לרווחה, וחוזרת על המציאות הכל כך רגילה הזו.
ואז את חושבת לעצמך,
תראי כמה טוב פה, תראי כמה מדהים. תראי איזו שלווה ונחת, איזו שמחה ושחוק!
באותם רגעים קטנים של אושר מוחלט, את חושבת לעצמך כמה נוראית את שרצית לנטוש את כל זה.
כמה אגואיסטית ורעה שהעזת להעלות על דעתך לעזוב את הכל.
הם מדהימים. הם תומכים. הכל מסביב וורוד ומחייך ומצחיק.
לא, נכון. לא הכל מושלם ולא הכל וורוד, אבל היי, למה את עסוקה במה ״שלא״ כשיש כ״כ הרבה ״שכן״.
אולי נפסיק להסתכל על חצי הכוס הריקה מתוכן אלא על זו המלאה?
אולי אז ניווכח לדעת שהחצי הזה כ״כ ססגוני ושופע ומלא טוב?
למה טבעו של האדם להמשך לתאוות וחיפוש הרע? למה לא נמשך אל הטוב?
אז באמת באותם הרגעים של אושר, אני נאחזת בטוב.
מחזיק. בו כ״כ חזק.
ולא, הרע לעולם אינו נעלם, הוא עדיין קיים וישנו.
אבל אני נאבקת בשיניים להינות מהטוב עד שהרע יישכח והכאב נעשה נסבל.
ועדיין רע לי להביט במראה. ועדיין קשה לי לסבול את המראה שלי.
אבל אני בוחרת להתעסק בכמה טעים האוכל ואיזו יפה הצלחתי לצאת היום מהבית!
אני אוהבת את הסביבה שלי, אני אוהבת את המשפחה שלי, אני אוהבת את המציאות שלי.
כל אלו כוללים את החיים שלי, שאותם כנראה, אני אוהבת גם.
לעולם לא חשבתי שאכתוב בצורה כה אופטימית, אולי אפול גם בקרוב מאוד,
אבל היי, אמרנו להיאחז בטוב לא?:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
