Moments Of Pleasure

הוא בקושי חש במגע שפתיה כשנשק לה. שערה כמים בין אצבעותיו. ידה מגרדת את האיפור שעל פניו, מנסה בתשוקתה להבין מה מסתתר מתחת למסכה. לפתע חש כאב חד מתפשט בפניו וידע שכבר לא היה זה האיפור, כי אם עורו שלו המתקלף בכל פעם שאצבעותיה שרטו את לחיו. היא לא נתנה את דעתה לחתיכות העור שנתפסו תחת ציפורניה החדות, מנתקת פיסה אחר פיסה של עור ובשר מגופו.

הוא זעק. עיניו נפקחו אל החדר החשוך. נשימתו כבדה, גופו המזיע חנוק בין הסדינים. ידו ממששת את הלחי החלקה שעקצצה קלות. הוא סילק מעליו את השמיכה, מתענג על הקרירות שציננה את הזיעה על חזהו החשוף. הוא התרומם מהמיטה, מתעלם מכאב עמום שפעם בראשו, מחליק את רגליו לנעלי הבית שהשאיר לצד מיטתו. בגדיו מיום קודם נתלו על כיסא – חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים שחורים.  הוא תחב את זרועותיו לשרוולים, מכפתר את הכפתורים הקטנים. את מכנסי הפיג'מה פשט וקיפל למשעי, מניחם על הכיסא, לובש במקומם את המכנסיים השחורים.

הוא פתח את דלת חדרו, פוסע בחשכה במורד גרם המדרגות. הוא הכיר את האחוזה בכל רמח אבריו, כל תמונה, כל שקע ברצפת העץ, כל ציר חורק. בקצה גרם המדרגות, לחצה אצבעו על מתג האור הקבוע בקיר. הוא כיסה את עיניו בידיו, שוקל לתת לחשכה להשתלט שוב על החדר. משהורגלו עיניו, הוא העיף מבט בשעון האורלוגין הגדול שבצד החדר, שהצביע על השעה שתיים ורבע. הוא התהלך בסלון, ידו מלטפת את הרהיטים העתיקים. הוא אהב את המגע של העץ החלק תחת ידו.

רגליו עצרו מול החלון הגדול. הוא הסיט את הווילון הירוק, הקטיפתי, מביט בעד הזכוכית. החדר מאחוריו השתקף על רקע השחור שבחוץ. הוא בחן את בבואתו. שיערו היה פרוע  ולח, קבוצות שיער עמדו בניגוד לכוח המשיכה. אצבעותיו סירקו את השיער, מנסות לשוות לו מראה מסודר יותר. בדרך כלל הוא לא ישן עם שיער רטוב, אך תלאות היום רוקנו ממנו כל טיפה של אנרגיה, וכל שרצה היה להשאיר מאחוריו את הזוהמה - ולישון.
 
מחשבתו לעגה לחלום. היא לא הייתה עושה דבר שכזה, לו הייתה לה כלל האפשרות להיות בקרבתו. ידיו פסקו ממלאכתן וצנחו לצדי גופו. הוא ניגש לכבות את האור. משחזרה החשכה הוקל לו. כמו השתיק מנגינה שאינה לטעמו. הוא שמע את השקט, שלווה בתקתוקיו הרכים של השעון. בעד החלון, המסך השחור החל לקבל צורה. הוא השקיף על רחבת הכניסה המטופחת, שיופייה הוסווה באפלה. מבטו התמקד בעץ נטול העלים, שענפיו התנועעו אנה ואנה ברוח הסתווית. צינה עברה בגבו והוא התכווץ. הוא חש בצל שהתגנב אל החדר, צעדיו מחקים באופן מושלם את המקצב המונוטוני של השעון. הוא כפתר את צווארון חולצתו, מרגיש את תחושת המחנק כשאצבעותיו משכו את הבד, והרווחה כשהבד התיישב בנוחיות סביב צווארו. הוא נאנח בכבדות, יודע שהזמן הגיע.