 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2014
המעט שעבר, ומה שהיה
עייפות ורעב, ושעות של עבודה - כל זה יסתיים מחר.
מצחיק. אפשר לחשוב שאני באמת עובדת במשהו ואין לי זמן לכלום - אפילו לא כדי לכתוב עדכון נורמלי בבלוג.
לפני שבועיים התחלתי לעסוק בפרויקט חדש שבת דודי ביקשה ממני לעשות בשבילה. מדובר במחוך צוואר.
המדריך באינטרנט היה דיי פשוט, אך כמובן שבת דודי חייבת לבחור את הדבר הכי קשה - בד שיש בו יותר חורים מאשר בד.
איך תופרים בד כזה, ועוד מכניסים עצמות מבלי שיראו אותם מבין החורים?
ובכן, כל שצריך לעשות זה ללמוד איך לתפור מחוך מבד רשת.
אם חשבתם שלתפור מחוך זה קשה, נסו את זה עם בד רשת.
בכל אופן, אני מרוצה מהתוצאה, אם כי יכול היה להיות יותר טוב. נותרה עוד עבודה, בתקווה שאסיים מחר.
לצערי לא אוכל לצלם תמונה ולשתף את עצמי ביצירה שלי, מכיוון שאבא ואח שלי טסו לצרפת, ולקחו איתם את המצלמה. אחי שם את המצלמה במזוודה, במקום בתיק איתו עלה למטוס. כשהגיעו לצרפת המזוודה התעכבה באיסטנבול - שם עשו חניית ביניים.
כעבור כמה ימים המזוודה הגיעה, אבל בלי המצלמה. נהדר. פשוט נפלא.
דבר דומה קרה לחברה הסינית שלי, כשהיא טסה מהארץ חזרה לסין. המזוודה שלה נתקעה איסטנבול, וחרף כל המאמצים שלה היא לא קבלה אותה חזרה.
מסקנות:
1. לעולם לא לקחת טיסות עם חניית ביניים באיסטנבול.
2. לא לשים חפצים יקרי ערך במזוודה.
3. לא לשים חפצים יקרי ערך כשיודעים שיש עצירה באיסטנבול.
היה שלום מצלמת NIKON D3200 - שעלתה 4,000 שקל. לצערי אני גם היחידה מבני המשפחה שאין לה טלפון חכם, כך שאפילו מצלמה סבירה אין לי.
~~~~~
ולעניין אחר;
ביום שני הגיע אליי ידיד - COUCHSURFER - שהיה אצלי בקיץ שעבר. בחור דיי מגניב; גר בשוויץ, חצי יפני חצי קנדי. דובר אנגלית, יפנית, גרמנית, וגרמנית-שוויצרית. הוא הגיע עם חבר. ניתן לומר שהדבר שהם הכי רצו לעשות בשהותם בארץ, היה לשחות בים.
בשלישי בבוקר ארזתי תיק עם בגד ים, בגדים להחלפה, אוהל ומזרון - והצטרפתי אליהם לטיול.
עכו, חיפה, ים, ושינה באוהל על החוף.
ניתן לומר שמחצית מהחומר שלמדתי בגרמנית חזר אליי במהלך אותו יום.
אחר הצהריים הקמנו את האוהלים - אוהל לכל אדם.
מכיוון שאני עצלנית, החלטתי שלא להקים את האוהל שלי - והידיד נתן לי רשות לישון איתו באוהל - דבר שבעקרון התכוונתי להימנע ממנו.
דיי ברור לאן כל זה הולך, לא?
באמצע הלילה היה לו קר, וביקש ממני חצי מהשמיכה שלי. הוא לקח חצי שמיכה. חיבק אותי - כשגבי מופנה אליו.
ביקשתי ממנו חצי כרית - חשבתי שאצליח לישון בלי כרית, אך מתברר שטעיתי. קבלתי חצי כרית. האף שלי נוגע בשלו.
הוא ליטף אותי. החלטתי לא להחזיר בחיבוק או ליטוף. לא הייתי בטוחה מה מותר לי ומה אסור. כשהוא ירד עם היד יותר מדי למטה, אמרתי לו להפסיק.
הוא ליטף לי את הירך - עדיין לא בטוחה מה דעתי על זה והאם אני רוצה לשתף פעולה. הוא לקח את היד שלי והניח אותה עליו, ומכאן כבר הבנתי שמותר לי. ולמרות זאת, הייתי מעט נבוכה ומבויישת. הוא אמר שחם לו, ואכן הרגשתי שהוא מזיע. ובכן, הוא תמיד יכול להתרחק ממני קצת. באמת שאני לא מבינה למה לא עשה זאת. במקום, הוא רק קירב אותי אליו יותר.
בסופו של דבר אזרתי אומץ והחזרתי לו בליטופים (וקצת שריטות)- אלו המכירים את הליטופים שלי יודעים שאני טובה בזה.
במהלך הלילה הוא ליטף אותי מתחת לחולצה, אך כמובן שאמרתי לו לעצור כשהוא טיפס יותר מדיי למעלה לכיוון החזה. נסיונות העבר לימדו אותי שלהגיע למצבים כאלה עם ידידים זה לא תמיד טוב.
הוא התהפך הרבה מצד לצד. גם אני לא באמת נרמדתי, מניחה כי עברו שנים מאז הפעם האחרונה שישנתי באוהל.
בשש הייתי עירנית. בשבע כבר רציתי לקום, הוא רצה להמשיך לישון. הצקתי לו קצת - היה לי משעמם. קמתי, צחצחתי שיניים, הייתי בשירותים, חזרתי. שפכתי עליו פקק של בקבוק מלא במים, ליטפתי אותו עם מקל שמצאתי בחוץ - ועדיין הוא לא רצה לקום.
נשכבתי לידו - והוא שוב חיבק אותי. היה לי נעים. והחלטתי לנצל את הזמן ולתרגל קצת משפטים ביפנית כשהוא מקשיב.
אני יודעת שזה היה סתם. סתם תוצאה של גבר ואישה באותה המיטה. אבל זה עשה לי חשק לקירבה ואינטימיות. וגרם לי להבין שקצת חסר לי מזה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
