Moments Of Pleasure
|
כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2014
נפרדת מהכסף מינוס 21.24 שקל. חופשה של שנה הגיעה לסופה. נהניתי. קניתי, טיילתי, ביקרתי, נסעתי, שיחקתי, תפרתי, אכלתי. אני בהחלט לא מצטערת על זה. אני רק מתוסכלת שאין שום עבודה באופק, למרות שחיפשתי. וכלום. אפילו לא זימון אחד לראיון עבודה. מתסכל. עוד מעט תגיע הנזיפה מאבא. הוא יגיד שסתם בזבזתי את הזמן - כשיכולתי לעבוד. להרוויח סכום נאה. כסף. אני שונאת כסף. אבא; אני לא מתחרטת על זמנים בהם היה לי טוב. אני מעדיפה להיות ענייה ומאושרת, לדעת שעשיתי את הדברים בדרך שתגרום לי להרגיש הכי טוב בעולם הזה. אני יודעת שכסף חשוב לך, ושאתה ככל הנראה מבין את החשיבות שלו יותר ממני. אבל האם אושר לא חשוב יותר מכסף?
אני לא אדם בזבזן. אני קונה רק מה שאני צריכה. לכן החזקתי מעמד תקופה ארוכה. מודה, לקראת הסוף קצת פישלתי. בדרך כלל אני לא כזאת. אני מחזיקה את עצמי. יודעת בדיוק כמה הוצאתי וכמה נשאר. לאחרונה אני מתרשלת. הגעתי לקצה ותכנית הגיבוי לא הייתה מוכנה בזמן. אכזבתי את עצמי. לא כך לימדתי את עצמי להתנהג. למרות זאת, אני קצת שמחה. עכשיו אני יכולה לחוות את זה מהצד השני של המטבע. כדי שבפעם הבאה אשקול ביתר זהירות אם אני רוצה לחזור למקום הזה או לא. המקום הזה, בו אני לא יכולה אפילו לקנות בד לחצאית שרציתי לתפור לכנס, כי יש לי רק מאה שקל בארנק, בהם העדפתי להשתמש לנסיעות. אני לא יכולה לשלם את חשבון הטלפון, ולא את השיעורי תפירה.
במסגרת תכנית א' לשיפור המצב הכלכלי, זכיתי להבנה שאין סיכוי שאצליח למכור מעט מהתכשיטים שעשיתי לפני שנה - כן, חשבתי שזה יממן לי את הנסיעות. ובעצם, מי אמר בכלל שאוכל להתקדם בתפירה? תפירה יושבת על אותו סעיף של מכירת תכשיטים, לא? עדיף שאחזור למציאות. אמצא עבודה רגילה ומשעממת ופשוט אחייה חיים רגילים ובנאליים - כמו רוב האנשים. אמרתי את זה לעצמי, ושמעתי את הדברים האלו יותר מדיי פעמים מהסובבים אותי. יותר מהכל, זה הכי מתסכל, ומוציא את כל הרצון לחיות; המציאות הזאת שמתנופפת לי מול הפנים, ואני לא מוכנה להכיר בה. לא רוצה להכיר בעובדה שאולי נועדתי לחיות חיים שאני לא רוצה, עם עבודה שאני לא אוהבת, בעל שאני לא אוהבת, במקום שאני לא אוהבת. זה לא מגיע לי ולא לאף אחד.
ולמרות זאת, זה לא סוף העולם - אח שלי עדיין חייב לי 4,600. עדיין. המצב הזה סתם מעכיר את ההרגשה. אבל אני עוד אצליח. או לפחות אני מקווה שלא אאבד את המוטיבציה בדרך.
| |
|