 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2014
חיבוק
הדבר היחיד שאני צריכה כדי להרגיש טוב יותר הוא החיבוק שלך. החיבוק החם והאוהב שלך, שיעטוף את גופי הקר והרועד. החיבוק שלא אקבל.
ההבנה שלא תחזור קשה לעיכול, היא מחלחלת לאט לאט במורד גופי, חונקת, צורבת, כואבת. דמעות. הו נוזלות, מנסות להרגיע, לפרוק. אלה דמעות של אהבה. ההוכחה שלי לעצמי, ולך, שאני אוהבת אותך.
הצבת לי תנאים שלא יכולתי לעמוד בהם. האם זה מה שעושים כשאוהבים?
כן או לא.
החלטה גורלית.
אם תשבי על הגדר יותר מדיי זמן אאלץ לבחור בשבילך.
ואיך יכולתי בכלל לבחור?
איך יכולתי לבחור בין שני דברים שאני כל כך אוהבת?
האם תוותרי על עצמך בשבילי?
זה מה שביקשת. אתה אולי לא רואה את זה כך.
הפעם הראשונה בחיי בה באמת נהניתי לנגן. בה סוף סוף הייתי בלי מחסומים. בה הרגשתי בנוח עם יותר משני אנשים. הפעם בה לא פחדתי לטעות. לזייף. אתה ביקשת ממני לוותר על הישג משמעותי בחיי - על המלחמה שלי בביישנות שלי. לנגן עם אנשים אחרים לא יהיה אותו אפקט.
למה?
כי לוקח לי המון זמן להתרגל לאנשים. להרגיש בנוח לידם. יש אנשים שלעולם לא ארגיש איתם בנוח. יש כאלה שזה לוקח המון זמן. וכאלה שלעולם לא אוכל להרגיש בנוח לידם. הבחירה של האנשים היא מאוד חשובה. ועד היום לא הרגשתי בנוח. לא הייתי מעיזה בכלל לפתוח את הפה. והיום, בהרכב המסוים הזה, אני מרגישה שאין בי פחד. אני מרגישה שהאווירה בינינו ידידותית. תומכת. אני מרגישה שאני נמצאת בין חברים. אנשים שלא ישפטו אותי אם טעיתי. אנשים שלא יתעצבנו או יכעסו עליי כשאני לא עומדת בקצב. כשאני צריכה עוד קצת זמן ועוד קצת אימונים. אנשים שלא מצפים ממני לעשות הכל מהר, אלא בקצב שלי. יש לזה חשיבות רבה מאוד עבורי. להתקדמות שלי. להתמודדות שלי עם החיים שמאז ומתמיד לא הייתה לי פשוטה כלל. זה לא היה יכול לקרות עם אנשים אחרים. וגם אם כן, זה היה לוקח לי המון זמן להגיע לזה. והיה מאט את ההתקדמות שלי. המלחמה שלי ביישנות היא אינסופית. אני מתמודדת איתה בכל יום. בכל מצב. היא תמיד שם. והיא גוזלת ממני המון אנרגיה ומאמץ. אני כל כך רוצה להיפרד ממנה. 24 שנים איתה הן די והותר.
ועל זה, על זה אתה רוצה שאוותר. זה שווה ערך ללוותר על עצמי.
ביקשת לא לנעול יותר את המגפיים שלי. המגפיים שברגע שאני לובשת אותם אני הופכת לאדם אחר. לאדם עם בטחון. לאדם החלטי. הבגדים שאני לובשת מאוד משפיעים עליי, על הבטחון העצמי שלי. כשאני מוותרת על המגפיים, שוב, אני מוותרת על עצמי. על הדרך שלי להתמודד עם עצמי ועם החיים שלי.
זה אתה או אני.
אתה אמרת בעצמך שאתה לא מוכן להשתנות. משמע אתה לא מוכן לשנות את עצמך, לא מוכן לאבד את עצמך בשביל אנשים אחרים. וזה בדיוק מה שביקשת ממני לעשות. למה? אם אתה אוהב אותי, איך אתה יכול לבקש ממני דבר כזה? גם חיים איתך, יהיו ריקים מתוכן אם אוותר על עצמי.
ביקשת שאנתק קשר עם אדם שלא עשה לך דבר. אדם שרק ניסה לעזור לי. לתמוך בי. ללא שום מניעים אחרים. אדם שבזמן האחרון הפך להיות החברה הכי טובה שלי. אתה אולי לא מאמין בכוונות הטהורות של אנשים, ללא אינטרסים, ללא רצון לקבל משהו בתמורה. אבל אני כן. אני מאמינה בנתינה. אני מאמינה בלקבל בחזרה מילת תודה פשוטה שמציתה בי אור ואהבה.
משחק. משחק שכל מטרתו הייתה לעזור להעלות לי את הבטחון. נתפס כבגידה. מבחינתי נתפס כבגידה חלקית.
למה?
הגוף שלי שייך לך. משחק בו אני שולטת, לא עובר או פוגע בשייכות שלי אליך. משחק, אפילו לא סשן. רק כמה דקות בהן השליטה הייתה בידיי. גרמה לי לקרון מאושר. לא בגלל שבגדתי. אלא בגלל תחושת הבטחון שזה העניק לי. הכח הזה למזג אותי עם עצמי. אותי הבוגרת, ואותי הילדה.
הרגשתי שאני בוגדת בך. לקלר מישהו רק למשחק אחד, הרגיש לי כבגידה, בגלל טיב היחסים שלי ושלך. למרות שבפועל לא עשיתי שום דבר שעובר על החוקים. שום דבר שמפר את מה שקבענו. אני עדיין שלך. הנשלט שלי לא שלי. זה לא אותו דבר. מה ההבדל בין משחק של כמה דקות, לבין חיים שלמים של משחק?
זאת בגידה וזאת לא בגידה.
וזה פגע בך. אני מבינה. מבינה מאיפה זה מגיע. אני יודעת שאתה לא רוצה ולא צריך עוד אחת כמו האקסית שלך, כמו שאני לא צריכה עוד אחד כמו האקס שלי. אתה אומר שאני הבאתי את זה על עצמי. אני הבאתי את זה לקשר שלנו. וזה מוזר לי. אני לא אדם כזה. מעולם לא הייתי, מעולם לא אהיה. אתה קורא לזה תירוצים, אני קוראת לזה ליצור את המציאות שלך. אתה אומר שאתה לא פוחד, אבל לפעמים זה נראה שכן. אתה פוחד שיהיה לך קשר כמו זה שהיה, בדיוק כמו שאני פוחדת. האם העלית על דעתך את האפשרות, שהחששות שלך, אולי בשילוב החששות שלי, הביאו אותנו לשם?
הם שגרמו לי, להגיע למקום הזה, ולך להתנהג כמו האקס שלי.
שנינו רצינו לעשות משהו שונה. ליצור קשר שונה. מערכת יחסים שונה. ובסוף שנינו, שנינו חזרנו על אותה הטעות. משכנו אותה אלינו. אולי ניסינו להצליח במקום שנכשלנו בו. ניסינו להוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים. אלה רק השערות, ואולי לעולם לא אדע את האמת. אבל משהו כאן התחיל טוב, התחיל בצורה נפלאה, ואז קרה משהו בדרך. פגעתי בך. בוא נראה מה אפשר לתקן. איך אפשר לעשות טוב יותר. למצוא את המקום השווה בו אתה לא נפגע, ואני לא מאבדת את עצמי. האם אתה מרגיש מאוים? האם אתה חושש שהוא יקח אותי ממך?
כשניסית להראות לי איך אתה מרגיש, לחשוב מה הייתי עושה במקומך. אבל הדוגמה שנתת הייתה מעט שונה. ובשבילי, באיזשהו מקום, גם אתה בגדת בי. או לפחות הרגשתי נבגדת. שוב, אולי זה רק בראש שלי. ומה ההבדל בין קשר זוגי רומנטי לבין קשר של שליטה? יחסי שליטה זה דבר שונה מקשר זוגי רומנטי. זאת אהבה אחרת. תחושות שונות. זה סוג אחר של זוגיות.
ואיפה עובר הגבול? איך אפשר להבדיל בין השניים? כן זה בסדר לצאת לשתות קפה ולדבר עם הנשלטת. זה חשוב והכרחי. כן היא יכולה לישון אצלך מדיי פעם. אבל כשאתה לוקח אותה לסרט, לבילוי, משלם עליה, קונה לה מה שאתה רוצה, היא ישנה אצלך הרבה פעמים, היא מכירה את ההורים שלך, אמא שלך מסדרת לה עבודה, אתה רוצה לגור באותה דירה יחד איתי ואיתה, כשאתה כל הזמן לוקח אותה אליך אחרי העבודה, כשאתם בקושי עושים סשנים, וכן שוכבים באופן רגיל - כמו זוג לכל דבר - כשכל המטרה אלה יחסי שליטה - כאן עובר הגבול שלי. אולי לך זה לא נראה ככה. אבל לי כן. אני מבינה את הרצון שלך לעזור, להיות שם בשבילה ולתמוך בה כמו שאדון אמור לעשות. אבל אני מרגישה נבגדת. כי זה חוצה את הגבולות שלי. זה לא עונה על מה שציפיתי שיהיה. אולי בשבילך זה לא נתפס כבגידה ובשבילי כן. כמו שאתה נפגעת ממה שעשיתי כי זה נתפס אצלך כבגידה, ובמידה מסוימת גם אני רואה את זה כבגידה. בוא נגדיר מחדש את המושג בגידה. מה זה אומר לך, מה זה אומר לי. מבחינתי זה לעשות משהו מיני או בעל קונוטציות מיניות עם אדם אחר, ביודעין או שלא ביודעין של בן הזוג. בחינה מחדש של הגבולות, הצבת גבולות ברורים יותר הייתה עוזרת כאן. כי לפי מה שהגדרתי עכשיו, בשבילי מה שעשית עם הנשלטת שלך נחשב כבגידה. וכאן נכנסת השאלה מה ההבדל בעצם. האם זה השיתוף שעושה את ההבדל? האם הציפיות שלי הן לצרף נשים נוספות לסשנים שלנו יחד? ואיך זה עובד עם נשלטות קבועות? האם השליטה היא על בסיס יומיומי, קבוע, או שהיא רק בסשנים? באיזה תדירות נפגשים? איך ואיפה? מה ההגדרה של סשן? שוב, דברים שצריך לדבר עליהם ולהציב גבולות ברורים מאוד. כי הגבול ביניהם דק מאוד.
שליטה היא דבר קשה, עם המון מחויבות. לפעמים השליטה יכולה גם לעוור אותנו.
אם היית עובר לגור עם האקסית שלך, ועושה איתה סשנים מאחורי הגב שלי, איך הייתי מרגישה?
הייתי אומרת שאני לא רוצה אותה בחיים שלי. אני מרגישה שהמקרה שקרה הוא שונה, אך אני לא מצליחה להצביע בדיוק על השוני.
אני מרגישה שמשהו התפספס. שהיה אפשר לעשות טוב יותר. שוב קשה לי לשים את האצבע על זה, אבל אני מרגישה שמשהו קטן היה חסר לי. הלוואי שהייתי יודעת מה. כי זה מרגיש שהדבר הקטן הזה גרם להתמוטטות. או לפחות הוא היה חלק מזה.
הייתי רוצה שתקרא את זה. גם אם זה כבר לא משנה.
כואב לי לאבד אותך.
כל השבוע הזה רק רציתי לחבק אותך. ואני עדיין מאוד רוצה. למרות הכל. אני פשוט רוצה חבק אותך, חיבוק ארוך שכזה, ולהגיד לך תודה.
שלא יהיו לך ספקות בעניין, אני באמת אוהבת אותך. מאוהבת בך. ולכן קשה לי עם זה כל כך. עדיין יש בי ניצוץ של תקווה. והתקווה הזאת היא הסיבה שאני עדיין לא מוכנה להפרד מהצמיד שלך.
אני נזכרת בפעמים שהיה לנו טוב יחד. כשליטפתי אותך במשך שעות. שיחקתי בשיער שלך. אני מתגעגעת לרגעים האינטימיים שלנו. לכל הדברים שיש לנו במשותף. מתגעגעת לכל מה שהיינו יכולים לעשות יחד. אולי הזמן והתקופה בה נפגשנו לא התאימה לנו. אולי אם זה היה בנקודת זמן אחרת זה כן היה הולך. הייתי רוצה שזה יסתדר. אני מפסידה אותך, ואתה מפסיד אותי.
כואב לי.
אני רוצה אותך בחיים שלי.
אני אוהבת אותך.
באמת ובתמים מאוהבת בך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
