 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2015
ההסתגלות לעיר
זה לקח חודש עד שמצאתי עבודה. במהלך החודש הזה טיילתי מראיון לראיון ללא
הצלחה. רציתי להתקבל לעבודה כי צריך, אבל לא באמת רציתי לעבוד. אלה היו
שבועות מתסכלים ומעייפים. שקרים והעמדת פנים שאני אדם אחר - זאת לא הייתה
משימה פשוטה בשבילי.
לבסוף מצאתי עבודה דרך לשכת התעסוקה. הגעתי לראיון
עבודה למקום שהתברר כמפעל. המפעל נמצא במבנה תעשייתי גדול בעל שלוש קומות.
בעבר, כשהם עוד היו מייצרים גם תוויות - למשל, התוויות שיש על הבגדים שאנו
קונים - הייתה הצדקה לגודל ולמרחב של המקום. אך מאז שמלאכת הכנת התוויות
עברה לסין, רוב שטחו של המפעל כלל לא מנוצל.
כיום, למפעל יש תכלית
אחת ויחידה; לייצר טליתות. נו, פיסת הבד הזאת עם הפסים, שהדתיים מאוד
אוהבים ללבוש מתחת לבגדים. מיילא. סוף סוף יש לי הזדמנות לחיות על חשבונם,
ולהרוויח כסף מפריט שבעיניי הוא חסר כל חשיבות. התקבלתי לעבודה במחלקת
התפירה של המפעל. במחלקת התפירה עבדו נשים מבוגרות, רובן רוסיות. חלקן
עובדות במפעל כ- 14 שנה ויותר. חלקן התחילו לעבוד שם כשהן היו צעירות,
ופשוט נשארו, כי היה להן טוב.
ביומי הראשון נתנו לי להתרגל למכונת
תפירה תעשייתית, ובמשך זמן מה עשיתי תפרים ישרים ומתעגלים על פיסת טלית.
אחר כך הראו לי איך תופרים את הכנפות - ריבועי בד מקושטים במילים וסמלים
יהודיים, שעשויים באותו הליך של הכנת התוויות לבגדים.
מאוחר יותר במהלך היום הסבירו לי כיצד לתפור את העטרות - רצועה מאורכת מאותו החומר עם קישוטים וברכה כלשהי.
אחרי
שלמדתי מה עושים, המשימה הבאה הייתה לעשות את זה מהר יותר. הרבה הרבה יותר
מהר. דיברו איתי על 60 טליתות ביום, אחד המנהלים של המחלקה אמר שצריך
לעשות 100 ביום.
ביום השלישי או הרביעי הבנתי שהעבודה הזאת לא
בשבילי. שבחיים לא אצליח להגיע לכמות הטליתות שהם רוצים. אני עובדת לאט
ומדויק, לא מהר ומדויק. מבחינתי אין דבר כזה עבודה מהירה ומדויקת.
פרפקציוניסטית לא יכולה לעבוד מהר ומדויק. עבודה מהירה פירושה פחות דיוק
והקפדה.
עם הזמן הצלחתי לתפור מהר יותר. הייתי מגיעה ל-15 טליטות ביום,
ואחר כך ל- 17 ו-20 ביום טוב. אבל לא היו לי כמעט ימים טובים. לא הייתה לי
מוטיבציה לתפור כל כך הרבה, ובאיזשהו שלב ביום פשוט היה נמאס לי לתפור את
אותו הדבר. הנשים המבוגרות אמרו שהעבודה תהיה מעניינת יותר אחר כך, כשאתחיל
לתפור טליתות מבדי צמר ולא רק מאקרילן. באמת? ומה ההבדל בדיוק? מה אכפת לי
מאיזה בד אני תופרת, העבודה היא עדיין אותה עבודה.
דברים נוספים שתסכלו אותי:
-
לא נתנו לי לעשות הזמנות כי לא היה לי הספק. לפי מה שהבנתי מדבריהם,
הטליתות שאני עושה אפילו לא יימכרו. אז מה אתם עושים איתן לעזאזל? ולמה אני
צריכה להשקיע במשהו שאף אחד לא ישתמש בו? האם זה הגיוני בכלל שכל העבודה
שלי הולכת לפח?
- כל בוקר הייתי קמה ב - 5:15, נוסעת בשני אוטובוסים
ומגיעה לעבודה בשבע. מסיימת בשלוש. לא ראיתי את בן זוגי, ורק כדי לקבל עוד
קצת זמן איתו, הייתי הולכת לישון מאוחר. דבר שגרר איתו עייפות תמידית.
מצאתי את עצמי נרדמת אם הייתי יושבת במשך עשר דקות ולא עושה כלום. נרדמתי
באוטובוס. נרדמתי מול המחשב.
- הפריע לי ששעות הבוקר שלי תמיד היו תפוסות.
- להכין 2 ארוחות, אחת בוקר ואחת צהריים, ולדחוף משהו לפה לפני שיצאתי למפעל כדי שלא אגווע ברעב עד ארוחת הבוקר.
- יותר מדי שעות בהן הייתי עם עצמי ועם המחשבות שלי, עד שבפעם הראשונה התחיל להיות לי רע עם עצמי.
ואז
הגיעה המשכורת. משכורת לא מתגמלת שבקושי גירדה את האלפיים שקל. שלא הייתה
שווה את כל המאמצים והכוחות הנפשיים שלי. ובאותו הרגע הבנתי שכנראה אעזוב
מוקדם יותר ממה שתכננתי.
מדי פעם היו שואלים אותי "נו, איך העבודה?"
הייתי אומרת "ככה, ככה". והתשובה שלהם הייתה "נו, את תתרגלי". לא, אני לא
אתרגל, אני פשוט אעזוב את המפעל. וכך היה...
לימודי הסטיילינג
שהתחלתי בחודש וחצי האחרונים, עליהם אפרט בפעם אחרת, העלו לי את הבטחון.
זה, והרצון העז לעזוב המפעל, הביאו אותי למצב בו לראשונה התקבלתי לשלושה
עבודות. הראשונה, לסופר-פארם. השנייה לחנות נעליים.
בחרתי בחנות
הנעליים. התחלתי לעבוד ביום שני, ויום למחרת קיבלתי טלפון מהחנות השלישית
אליה התקבלתי - אמריקן איגל. מתברר שהמנהל מאוד התלהב ממני, אבל זה החלק
הפחות חשוב. בשיחה, שאלו אותי למה לא הגעתי להכשרה. הכשרה? איזה הכשרה?
אפילו לא הודיעו לי אם התקבלתי או לא. מתברר שכנראה חלה טעות כלשהי או אי
הבנה. אני לא קיבלתי שום טלפון מהם. ומצידם הם התעקשו שהם כן דיברו איתי,
ואיכשהו זה הרגיש שמנסים להפיל עליי את כל האשמה, ועוד דורשים שאגיע כבר
מחר להכשרה. אמרתי תודה, אבל כבר התחלתי לעבוד במקום אחר.
אני שמחה
שבחרתי בחנות הנעליים. טוב לי שם. אפילו גיליתי שלמכור לאנשים זה קל.
והאנשים שעובדים איתי ממש לטעמי, אפילו המנהלת, ואנחנו מסתדרים מצוין.
ומכאן הדברים התחילו להסתדר טוב יותר, אבל על זה בפעם אחרת...
לא כתבתי כאן כבר יותר מחודש. ולמי שעוד זוכר את הפוסט הקודם, גם העניינים שם הסתדרו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
