הרבה זמן לא כתבתי פה...

והנה הגיע השלב שאני צריכה לפרוק.. והרבה .. 

אז כמו שכבר כתבתי לפני כמה זמן הצתרפתי לכנפיים של קרמבו..

וחוץ מהאושר הפנימי העצום שזה גורם לי להרגיש בכל יום שלישי.. 

יצא לי מזה עוד משהו.. 

עוד.. בונוס כזה.. 

הכרתי שם מישהו.. חמוד כזה.. ממש ממש חמוד.. 

והתחלנו לדבר.. המון..

ו.. כן.. אפשר להגיד שאז דיי שמתי עליו עין כזה.. 

והאמת הוא הראה סימנים שגם הוא.. 

ועכשיו זה.. פשוט.. מתפתח.. 

יותר ויותר בכל יום.. 

הוא כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי.. ועדיין קשה לי להבין מה רמת הרצינות שלו.. אבל אני רואה בכל הקטע הזה ביננו הרבה פוטנציאל להמשך..

והשבוע.. 

אני גיליתי שהוא קטן ממני בשנה.. 

בחיים לא הייתי מנחשת.. 

הייתי בטוחה שהוא בגילי.. או אפילו שנה יותר.. 

הוא ממש לא מדבר/מתנהג כמו רוב האנשים בגיל הזה..

והיה לי ממש מוזר שזה.. פשוט לא מפריע לי.. 

פעם.. אמרתי לעצמי שאני לא יצא עם מישהו שקטן ממני.. כי.. הרבה סיבות.. 

בנים מתפתחים יותר לאט מבנות גם ככה.. אולי הוא לא ידע איך להתנהג איתי.. ועוד כל מיני תירוצים כאלה.. 

אבל הפעם.. זה שונה.. 

ממש לא אכפת לי שהוא קטן יותר.. אפשר אפילו להגיד שזה דיי להפך..

הדבר היחיד שאני דיי.. מפחדת ממנו אפשר להגיד.. זה.. שיש לו יותר ניסיון ממני בוודאות.. 

אף פעם לא היה לי מישהו.. הוא הראשון שאני בקטע שלו שמרגיש אותו הדבר.. 

ואולי הציפיות שלו ממני גבוהות.. ואני פשוט יאכזב..

למרות שתמיד יכול להיות גם להפך..

וזה זה לא סוד.. יש לי הרבה חששות בקשר להמשך.. 

אבל אני נהנת מזה.. 

הדבר הזה שהולך ביננו.. זה עושה לי טוב.. 

ואני מודעת לכל הבעיות שזה יכול להביא לי (לא בהכרח מהצד שלו).. 

אבל אני פשוט.. 

שמחה מזה.. 

אני .. אני אוהבת את זה .. 

אני אוהבת אותו .. 

ואני יודעת שאהבה זה מילה גדולה.. 

אבל למרות שאני לא מכירה אותו ממש הרבה זמן אני מודעת לכמה חסרונות בו שהיו אמורים להבריח אותי מזמן.. 

אבל זה לא קרה..

ואני בטוחה שזה אומר משהו.. 

ובנתיים.. 

כל מה שנשאר לי לעשות זה לזרום עם זה ולראות איך העולם יפתיע אותי..