קראתי עכשיו את ה''סוד '' ,אז אני בנסיון להישאר כמה שיותר זמן באנרגיות חיוביות .נראה שדווקא עכשיו זה קשה מתמיד.
אני גרועה בניווט,אין לי את החוש הזה שמתמצא בדרכים ואני אצליח להיעלם בכל מקום.
הייתי צריכה להגיע לבקר את סבא וסבתא לפני הלימודים ,כי השיפוצים שלידם הורגים אותם מיום ליום .
יצא שנסעתי בקו שמעולם לפני כן לא נסעתי,
הייתי אחראית ,ביקשתי מהנהג ומעוד כמה אנשים שנראו נחמדים ,הנחיות..אבל כמובן ש-הגעתי בדיוק למקום ההפוך.
הספקתי עוד לראות את הסבא המסכן שלי ממשיך ,כמו תמיד בשנה האחרונה,לשבת בכורסה שלו,עם המכשיר שמיעה לידו ,לבהות בתקרה ולחכות למוות.
האוטובוס שלי לאוניברסיטה נפגע בתאונה,כל המראה נשברה והנהג לא היה יכול להמשיך בנסיעה .
בעודי מתלבטת אם להפקיר גורלי לאינטואיציה,ולמצוא את הדרך לבד,כדי לא לאחר -מישהי שעמדה מאחורי באוטובוס ,שהיה כמובן מפוצץ מאנשים-התחילה לדבר איתי על השער שלי,באיזה קרם אני משתמשת (כעת אני יכולה להכריז בגאווה שנגמלתי מקרמים לעולמים)!,איך אני שומרת על העור פנים שלי ועוד שטויות כאלה שגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי ו...לפספס את התחנה.
אני בטוחה שלא נראיתי משהו כשרצתי עם התיק שלי,מנסה לא למעוך תוך כדי את העוגיות שסבתא טרחה למענן לכבודי,לא להיתקע באנשים (אופס..) ,עם הנעליים שאני פשוט כבר חייבת לזרוק.
הגעתי באיחור,דווקא להרצאה עם המרצה החדשה והקשוחה,אני אדומה לחלוטין -בעיקר ממבוכה- ויושבת בצד ,במקום האחרון והגרוע ביותר שנשאר ,קצת המומה.
ה''סוד'' אומר מחשבות חיוביות?!
אין סיכוי שאני ממשיכה לסמוך על אנשים.
נ.ב- קיבלתי היום את הציונים לקורס.
93?
גאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
