אז נדמה שאני הולכת להתמכר ללכתוב פה חח אבל בתכלס, מה רע? 
אני חושבת שאני יכולה לומר בביטחון שהיום הזה נכנס לרשימת הימים המאושרים שהיו לי ב17 שנים האלו, ולא היו הרבה כאלו..
התחיל מזה שהברזתי מבית ספר ונשארתי לישון כל הבוקר והמשיך בבשורה משמחת שהגיעה באמת ברגע שפתחתי את העיניים, שלחתי ידיים לפלאפון כנראה מתוך הרגל ובדיוק התקבלה הודעה שנולדה התינוקת של אחותי 
את שאר היום העברתי בשיעור מתמטיקה בקבוצה עם אנשים שאני ממש אוהבת (לא שגרתי כמו שנשמע, השיעור תמיד מצחיק מלא בשטויות), וישיבה של איזה שעתיים עם שתי חברות משם שאני אוהבת אפילו יותר (כנראה שגם הערנו את כל השכונה על הדרך, התלהבנו קצת חחח).
ואולי, מה שגם תרם בצורה משמעותית ליום הזה להפוך להיות יום כזה מאושר, זה שהעברתי את כל היום בהסתמסויות עם מישהו, שאני חושבת שאני בדרך להידלק עליו ממש חזק :)
האמת שלפי חברות שלי אני "המבוקשת" חח כי כל הזמן יש מישהו.. הבעיה זה שתמיד יש מישהו אבל לא תמיד יוצא מזה משהו בסופו של דבר. מאז החבר האחרון עברה שנה וחצי (את הסיפור הארוך והמסובך איתו אני כבר בטח אספר בפוסט אחר יום אחד ברגעים של התמרמרות על העבר).
נכנסתי למעין מעגל סטוצים מטורף ובכל זאת בתולה, רוצה שזה ייקרה עם חבר - כמו רוב הבנות :)
אז אחרי שספגתי כל כך הרבה חרא מגברים, ובכל זאת אני מצליחה לא להכליל ואני לא חושבת שכולם חארות - נשארה בי תקווה קטנה שמגיע לי.. כי בכל זאת אחרי שנה וחצי אני כבר טיפה מיואשת, אבל אולי הפעם זה שונה? אולי הפעם אני ארצה אותו והוא אותי וזה פשוט ייקרה? אולי הפעם הוא לא יהיה עוד אופציה שנזרקה לפח?
ואולי אני שוב סתם בונה לעצמי סרטים בראש ומפתחת ציפיות שהולכות להתפוצץ.
הלוואי שהפעם לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again