כנראה שאתה תמיד תהיה השריטה הקטנה הזאת שתחזיר אותי לעבר, לתקופה ההיא.
"לב חופשי, היום הלב שלי חופשי.."- בדיוק שומעת ברקע את השיר החדש של מוקי (אופס, קצת פרסומת סמויה,לא?), וחושבת איך מגדירים את הביטוי הזה "לב חופשי"..אני לא חושבת עליך יום יום, אפילו לא פעם בשבוע. יוצא שככה פעם בחודש, חודש וחצי, יוצא לי לך לעלות לי במחשבות, וגם אז- לא להרבה זמן, אולי לכמה דקות.
מה זה אומר? שלא התגברתי? אני מרגישה שכן, שאתה כבר לא מונע ממני רגשית ליפול לידיים של מישהו אחר. אבל כן שינית לי לגמרי את הגישה לגבי מערכות יחסים, פתאום קשה לי להסכים למישהו להכיר אותי במערכת יחסים כמו שנתתי לך להכיר. אני פשוט חותכת לפני השיחה "יחסינו לאן".. הלוואי שהייתי יודעת מה גורם לזה, למה אני בונה חומה?
אתה בדיוק מחובר בצ'אט בפייסבוק, מה שלא קורה הרבה, והאמת שדי בא לי לשלוח הודעה.. אני יודעת שאתה תשמח לראות שהתחלתי שיחה, כי רואים את זה כשאנחנו מדברים פעם בכמה זמן.. אתה תמיד מתעניין מה קורה איתי, השיחה בד"כ לא נגמרת כל כך מהר, תמיד זורמת ותמיד מצחיקה ומזכירה לי למה כל כך אהבתי אותך ואת הכימיה שהייתה לנו..
אבל אתה לא תתחיל שיחה, יש לך אגו גדול מדי כשזה מגיע לדברים האלה. חבל.
כואב לי לומר שאני מתגעגעת אליך.. לא במובן הרומנטי, בתור בנאדם בחיים שלי. מתגעגעת לשטויות שהיינו מדברים. אבל אני יודעת שאנחנו בחיים לא נחזור לקשר, לפחות לא קשר שאפשר באמת להגדיר כידידות. וזה לא רק בגלל האגו שלך אלא גם כי לא ממש אכפת לך. אולי אני אפסיק להכחיש. אף פעם לא היה לך יותר מדי אכפת. תמיד היה לך יותר אכפת מעצמך. זה לא שלא אהבת, אני יודעת שאהבת, אבל לא עשית עם זה כלום. ביום ההולדת שלי כשכבר היינו חצי שנה, כל מה שקיבלתי ממך זה אסמס מסכן של 5-6 מילים..חשבתי שתפצה על זה, אבל לא, וכשהזכרתי את זה מתישהו, אמרת לי "הרגיש לי כבר לא רלוונטי". הכי תירוץ שבעולם. ולא רק זה, גם תמיד היה לנו זמן די מוקצב להיפגש, כי היו לך דברים אחרים. תמיד. אני זוכרת איך כל כך רציתי פעם אחת להרגיש שלא אכפת לך להעביר איתי את כל היום, אפילו סתם בלישון מכורבלים במיטה.. להקדיש לי אשכרה רק יום אחד, מהבוקר עד הערב, רק בשבילי, בשבילנו.
איך שברת לי את הלב כשיום אחד פשוט החלטת שלא באלך חברה יותר. כאילו אני חפץ שאפשר פשוט לקחת ולזרוק כשהוא כבר לא מועיל לך, כשנמאס לך ממנו. הרגשתי חסרת משמעות, כאילו לא הייתי שווה כלום בעיניך. ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי עכשיו, לקראת 2 בלילה, יושבת ומתגעגעת אליך. מה דפוק אצלי במוח שאני לא מבינה מה טוב בשבילי ומה רע בשבילי?
בגללך דחיתי כל כך הרבה בנים בכמה חודשים אחרי הפרידה. נכנסתי למעגל סטוצים שלא נגמר עד היום. ואתה? חצי שנה אחרי נכנסת למערכת יחסים עם מישהי מהשכבה שלי, ואפילו בחוצפה אמרת לי:"למדתי מטעויות איתך, ואני מיישם עליה". הבאת לה מתנה מושקעת ביום הולדת אפילו שהייתם חודש או חודשיים כולה. הייתי בטוחה שהשתנית ואני קיבלתי את הטיוטה, את הגרסא הדפוקה יותר.
אבל לא, ראיתי איך בהפסקה הלכת להתחיל עם מישי מכמה שכבות מתחת, פלירטטת איתה כדי להרשים את חברים שלך. מה אתה מפגר? מתי תקלוט מה יש לך בידיים ותתחיל להעריך ולהשקיע?
אז 2 בלילה ואני מבזבזת את הזמן שלי בלחשוב עליך, על העבר, במקום לדאוג שאני לא אעשה את הטעות הזאת שוב בעתיד. לדאוג שבפעם הבאה אני אהיה עם אחד שיתייחס אליי כמו שמגיע לי. כי מגיע לי. נראלי. מגיע לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again