Don’t feel no pain just smile back

החברה הכי טובה שלי מתעצבנת עליי בלי סיבה וחושבת שלא כיף איתי.. אחת אחרת חולה אבל נפגשת עם אחרים.. השלישית עם חבר שלה כל סופש.. וככה יוצא שכבר חודש שלם אני נשארת בשישי בבית. וזה לא שאין עם מי,  זה פשוט לנסוצ לקבוע ולהתקשר ואין לי כוח נפשי לזה. אין לי כוח נפשי לכלום. ואולי מזל שההוא של עכשיו עוד לא מכיר את  הצד המדוכא שלי.. ואולי רק בגלל זה אני איעלם לו מתישהו ואנתק קשר רק כדי למנוע ממנו להסתבך עם מפגרת כמוני. מה הוא צריך את זה?

כלום לא מרגש אותי כבר. אני כבר לא מחכה לסופשים כמו פעם, אין לי את הניצוץ הזה להשתולל ולצאת ולהינות.. וזה מרגיש אבוד. לאן כבר אפשר להמשיך מפה? מה יש לי ששווה להיאחז בו?  יש לי בכלל?