נכון, אני נחשבת פה די חדשה, טירונית, לא וותיקה כמו הרבה בלוגים שיצא לי לקרוא פה. ובכל זאת, משהו השתנה בי מאז שהצטרפתי לפה.. קיצ'י כמה שזה יישמע 
יש לי חברה ממש טובה שנמצאת פה בישרא כבר כמה שנים טובות. אני זוכרת איך תמיד רציתי לפתוח בלוג בעצמי, אבל התעצלתי.. במחשבה אחורה הייתי מאוד טיפשה שלא פתחתי- היו כל כך הרבה תקופות שנזדקקתי למקום כזה, מקום לכתוב בו הכל, את כל הכאב
מאז שיש לי את הבלוג הזה, אני מרגישה שיש עם מי לדבר, יש לאן לפרוק ואפילו לקבל עצות- בלי כל המבוכה של סיטואציה כמו "לראות את הפסיכולוג שלך ברחוב ולדעת שהוא יודע עליך הכל, להרגיש איך הוא מסתכל עליך שונה". זה כל היופי כאן, שרובנו אנונימיים ובגלל זה כל כך נוח לכתוב פה הכל..
עצוב לי לשמוע שרוצים לסגור את המקום, באיזה שהוא מקום אני מרגישה שלא פייר מצידי לומר את זה כי אני עדיין די חדשה, אני עדיין לא יכולה לקרוא לזה הבית השני שלי. אבל אני מרגישה שאצלי זה בית שנמצא כרגע בבניה, בדרך להיות הבית השני שלי, ואני רוצה לחוות ולאט לאט לראות איך המקום הזה הופך להיות עוד יותר חלק ממני
יש פה משהו קסום לדעתי
באתר הזה
וחבל..
חבל לזרוק את כל זה לפח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again