Don’t feel no pain just smile back

אז אחרי שחרשתי בטירוף למבחן במתמטיקה שהיה היום, כמובן, מהלחץ הרגיל שלי - לא שמתי לב לדברים שהיו לי מול העיניים, ואכזבתי את עצמי. אני יודעת שאני מסוגלת להרבה יותר מזה, אבל משום מה שברגעי אמת אני לא מצליחה להביא את זה לידי ביטוי.

הייתי מצוברחת, הברזתי מכל השעות שאחרי והלכתי לגן ההוא, שקסום מבחינתי, שאליו אני באה כשהכל נראה חסר סיכוי ושום דבר לא הולך לי.

שמה אוזניות, מתיישבת מתחת לעץ "שלי", ונותנת לדמעות לרדת, נותנת לעצמי לפרוק את זה החוצה, להשתחרר מזה, מהלחץ, מהציפיות, מהאכזבה.

ישבתי שם בערך חצי שעה, אולי טיפה יותר. ישבתי שם ופשוט בכיתי, בכיתי וקראתי לעצמי כישלון. התנהגתי לעצמי בצורה שלא הייתי רוצה להתנהג כמותה לאדם אחר. למשל, אם יהיו לי ילדים, אני בחיים לא אגיד להם שהם כישלון. אני אגיד להם שישתדלו וישקיעו, ושאם לא הולך, אז לא הולך, ולפעמים זה לא תלוי אך ורק בהם. אלה החיים, ולפעמים הם חרא, אבל זה לא אשמתם.

אז למה בעצם אני לעצמי אדם זר? או שמא לא אדם כלל, הרי גם באדם זר לא הייתי נוהגת כך לעולם. למה אני נותנת לעצמי להיות כל כך קשה עם עצמי? אז לא הגעתי לציפיות של עצמי, לא הוצאתי את הציון שאני יודעת שאני מסוגלת, אבל זה לא אומר שאני כישלון. ואיפה שהוא בפנים אני חושבת שאני יודעת את זה, גם ברגעים שאני מלקה את עצמי נפשית בהאשמות ופוצעת לעצמי כל טיפת הערכה עצמית שיש לי.

הגעתי הבייתה, ראיתי איזה סרט דרמה שהכניס אותי עוד יותר למחשבות פילוסופיות על החיים (כן, זה היה חכם. לא.) והחלטתי לגשת עכשיו למחשב ולבדוק מה זה באמת "כישלון". גיליתי שלא, אני לא כישלון מהדהד. אבל כישלון כן היה לי, כי באמת לא השגתי את המטרה שלי. אבל אולי זה רק אומר שאני צריכה להנמיך ציפיות ולהוריד את המטרה טיפה. או להיזכר שהדרך להצלחה באמת רצופת כישלונות.
זה היה די אירוני שהפירוש לבן אדם שליו הופיע באותו חיפוש. כי זה בדיוק האדם שאני מתכוונת להיות.

זה ישמע ממש מתפלסף ומלודרמטי, אבל להיות בן אדם שליו מרגע זה - הופך להיות המטרה החדשה שלי! היום זה היום שאני מתכוונת לשנות את זה, הגיע הזמן. היום אני מחליטה שאני זה אני, וזה מה שיש, ואולי זה לא כל כך נורא כמו שאני נוהגת לחשוב לעיתים קרובות. אולי אני זה מספיק, אולי זה לא הספיק לו, לה , להם, אבל זה מספיק בשבילי! 

---