אני נקלעת לסיטואציות כל כך לא צפויות. עליתי לאוטובוס ובחור שישב מאחורה בא להתיישב לידי. מפה לשם, הוא אילם וחירש, ודיברנו עד שהוא ירד בתחנה שלו. הוא היה מקסים וערכו שווה לדעתי יותר מהרבה אנשים שאין להם שום מוגבלות.
אז החיל שאני מתגייסת אליו עשה לי רושם טוב כמה חודשים לפני הגיוס (לא.). המכינה שלי נמצאת מעל חמל של פיקוד העורף שבזמן מלחמה תוך שנייה מאוייש. מסתבר שפיקוד העורף לא דאגו להסדר תשלומים עם העירייה, וכשתוצאה מכך ניתקו לנו את החשמל, וכל זה למרות שהמכינה כן משלמת כמו שצריך. באמצע יום בהיר נאספנו כדי שיאמרו לנו שאנחנו חוזרים הבייתה יום חמישי ולא שישי. נו טוב. יותר זמן עם החבר
הייתה לי שיחה עם חברה מהמכינה שעשתה לי כל כך טוב בלב. היא אמרה לי שעשיתי שם את השינוי הכי גדול מבין כולם. שינוי קיצוני. אני לא אפרט, אבל אני יודעת על מה היא מדברת ואני מרגישה את זה גם. הראש שלי עובד אחרת מפעם, ואני מצליחה לשלוט בדיכאונות הקטנים שלי ולתת להם פחות משמעות
אני כל כך אוהבת אותך. פאק. אני לא יכולה לתאר את זה במילים אפילו. יש כאן משהו כל כך מיוחד שזה מפחיד כמה שזה חזק. אני מרגישה בתוך חלום..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again