הישראלי המכוער.. חיכיתי היום בתור לרופא, ותמיד היה חשוב לי לא להיות הישראלי המכוער, לא להידחף, להיכנס בתורי. אישה שהגיעה אחריי כנראה ניצלה את זה, וכשהיה תורי להיכנס, היא נכנסה בין תורים ואמרה לי "רק שאלה" ונשארה שם איזה 10 דק'. התנהגות כזאת מגעילה אותי, תהיי פיירית, כולנו צריכים רופא בדיוק כמוך, וכולנו מחכים בסבלנות. תנסי גם את..
עברו שבועיים מאז הפרידה.. בשבוע הראשון הייתי מוד עסוקה בכל ההכנות לחובק, טיול של שבועיים של המכינה בכל הארץ, שאני חלק מאלו שבנו אותו. זה עזר לי קצ לא לחשוב על זה ולא לשקוע בתוך זה. עכשיו אנחנו בדיוק בעיצומו של החובק, בדיוק באמצע. יצאתי אתמול בערב הבייתה כדי ללכת הבוקר לאורתופד לקבל עוד משככי כאבים כי אני מתגייסת חודש הבא ואני לא יכולה להיכנס ככה לקרבי.
אז ניצלתי את זה ונפגשתי עם מישהו, דייט, הכרתי אותו בדרך די זולה, אבל היה חיבור טוב וחשבתי למה לא. היה ממש נחמד, לא קרה יותר מדי, אבל הבנתי כמה זה עוד טרי כשהתנשקנו וישר היה לי אינסטינקט לעשות דברים שהאקס אהב. עצוב לי קצת שאיבדתי את התמימות, אני מרגישה שאני מנסה לקחת הכל מהר, לא לחכות ולשמור על מיסתורין, לא להכיר קודם לגמרי את הבן אדם. פעם היה לי יותר אכפת לא למהר, והקשר הקודם שינה לי את זה.
אני לא חושבת שאני מוכנה לקשר חדש כרגע, אבל אני מקווה שבקרוב אני אצליח לשים את זה מאחוריי ולהמשיך הלאה לגמרי.
אני לא שמחה ולא עצובה, אני במצב שהוא בין לבין, שזה גם לא טוב. לחוצה מאוד מהגיוס, לחוצה מאוד מהחברתיות שתהיה, מקווה שהפעם אני אצליח להתבטא ולא ייקרה מה שקרה השנה.
שונאת את זה שאני מדור הפלאפונים והווצאפ. פתחו קבוצה של התפקיד שלי בווצאפ, וזה ממש לא כיף להכיר ככה. רציתי שכולנו ניפול לבקום, אף אחד לא יכיר אף אחד. זאת לדעתי הדרך הנכונה והטובה להכיר כמו שצריך.
עצוב לי לקרוא שישראבלוג בסכנה. זה הרגיש שזה סתם מרחף, ועכשיו יש מין תחושה שזה עומד לקרות באמת, ובקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again