ביום האזכרה שלה ישבתי על קבר צמוד לקבר שלה ודיברתי איתה כהרגלי  כמו בכל שנה אני מספרת לה מה קורה איתי ומה עובר עלי ,מה שלומם של ילדי ומה שלומם של אחיי.אפילו סיפרתי לה על הגרוש שלה-הגרוש שלה זה אבא שלי .

מזה שנתיים וקצת אני רוצה לומר לה שאני סולחת לה אבל אני לא מסוגלת להביט בה במצבה ולומר לה שהיא בעצם דפקה לי את החיים כמה וכמה פעמים וחבל שאני לא מסוגלת להשתחרר מזה.

היום אני מסוגלת לצעוק לעולם כשאני לבד ולומר אני סולחת.

החדר היה לי נראה לבן מידי מפחיד אולי גם אותי יקשרו למיטה ויתנו לי זריקה ויגידו שלהיות ״משוגעת״ זו מחלה מדבקת .אבל איך אני יכולה לומר לאיש מבוגר שאני באמת לא יודעת מה רוצים ממני אני בסך הכל ילדה ואף אחד לא אנס אותי ואני נשבעת אני באמת נשבעת ואז היא נעלמת שחורת העיניים עם הגומות הכי יפות בעולם הכי יפות שיש והעיניים השחורות הנדירות שלאף אחד לא היו כאלה רק לה רק לה אישה יפה ומיוחדת בעיני היתה מושלמת שקטה ועדינה כלי השלמות. אפילו לא נתנה לי הוראות .איך מורחים גבינה על לחם ומי  יכבס לי מי ישמור עלי.

לא הבנתי בדיוק לאן אני הולכת האיש שנתן לי יד היה גבוה מאוד ולבש חולצה לבנה הוא פתח לי את דלת הבית ונכנסתי אבל פחדתי להדליק את האור התחבאתי בחדר וישבתי על המיטה וחיכיתי חיכיתי שהיא תחזור .

הדרך היתה כל כך ארוכה מהבית ספר לבית שלהם וחזרה ממש הייתי עיפה כל יום ללכת הבית של סבא היה הבית היחידי שלשם הייתי הולכת מה אני אגיד לחברים שעברתי דירה זמנית רק זמנית ואמא שלי היא בחו"ל ותקנה לי מלא מלא מתנות ואת האיש עם האוטובוס כולם הכירו אבא שלי שהיה מסיע את כל הילדים כל טיול שנתי ומכריח אותנו לשיר את ההמנון שהוא חיבר ״הללו הללו הללויה הודו לשם הודו לשם הללויה״ מה הוא חשב לעצמו שהוא המשורר הלאומי . כל יום שעבר היה ארוך מאוד והשתיקה היתה ארוכה והעצב היה ארוך לזמן לא הית  חשיבות  ורק געגועים.

נושא של אלימות במשפחה,נושא של הזנחת ילדים,נושא של בעיות נפשיות מוגדר היום בקרב המטפלים כבעיה שזועקת לטיפול.כיום בכל בית קיימת בעיה והעיתונים מלאים בכתובות בפניה לעזרה נפשית אנחנו שסוחבים מטענים שלמים ול הגב של כאב של סבל של עצבות מנסים להתמודד עם הבעיות אצל מטפלים מוסמכים אבל הבושה שאסור לדבר עדין מחלחלת עמוק ולא נותנת זכות קדימה למילה לצאת עד שמתפרץ אצלנו בעיה ״נפשית" אז משייכים זאת לבעיות ילדות.אסור לתת לילד הקטן שתקוע אי שם בפנים לשקוע לטבוע תוציאו מבטן עמוק כל כאב לפני שהיא תתפח ותגדל לבלון גדול ענק ולא אסתטי וחלל  ענק בפנים.בואו נחבק ונעודד להוציא הכל הכל ולרוקן להוציא את הבושה ולהלחם.