להחזיר את הבלוג לציבורי. למה מי היא שבגללה אני אחשוש לכתוב פה? אז שתקרא, שתראה, שתדע כמה אני סובלת.
לא אכפת לי, אני לא מפחדת ממנה.
חוץ מזה, לא מכריחה אף אחד לקרוא פה ומי שלא מתאים לו יכול לעשות סיבוב פרסה ולהמשיך לבלוגים אחרים. זה המקום שלי לפרוק ולהגיד הכל וככה זה ישאר.
אני לא מתביישת בשום דבר שאני עושה או כותבת. לא בגעגועים שלי, לא בתלות שלי, לא בשום דבר. אם לא הגעגועים האלו החיים שלי היו מושלמים אבל כנראה שאני בוחרת להרוס לעצמי.
היום נפגשתי עם המקסיקנית (זוכרים אותה?) והיה ממש כיף, אני מקווה שייצא לנו להפגש יותר, כי היא באמת חברה טובה, למרות שאני לא כותבת עליה כאן כמעט.
מחר חוזרת לדירה, מקווה שמספיק מוקדם כדי לעשות דברים, אני עוד רוצה לארגן את הבית, שייראה כמו בית. כרגע הוא עוד מרגיש לי זמני כזה. אולי בערב אפגש עם השותפה (אני צריכה למצוא לה כינוי אחר.. אפשר להבין מזה שהיא שותפה שלי..) ונדבר ויהיה כיף.
והיום קלטתי ששבוע הבא אני מחליפה קידומת. אז אני צריכה להתחיל לתכנן ולראות מה אני עושה. מעניין למי מספיק אכפת כדי לבוא עד אלי. המקסיקנית והחיילת כנראה לא יבואו, אבל להן יש סיבות מוצדקות אז זה בסדר.
זהו, הולכת לכתוב קצת, צריכה לסיים משימה.
שבוע טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
