החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אז אתמול ישבתי לקרוא מאמרים על תלות, בעיקר כדי להבין איך יוצאים מזה. למדתי המון דברים מעניינים שלא ידעתי קודם והבהירו לי המון דברים. למשל, שאפשר לפתח תלות גם לדברים כמו עסק או מצב בריאותי. אחר כך תהיתי לעצמי איך בדיוק מבחינים בין פרנואיד לבין מישהו שפיתח תלות במצבו הרפואי. עדיין לא קיבלתי תשובה על זה.

מצחיק שאת רוב החומר מצאתי דווקא באתרים של דתיים, ששם התשובה לשאלה איך לצאת מזה היתה כמובן- תסמכו על אלוהים, תודו לו על כל הדברים הטובים שיש בכם, ותסמכו עליו שהכל יהיה בסדר בסוף. טוב, אז להודות על כל הדברים הטובים שיש זה לא כזאת עצה רעה, אני בהחלט צריכה לעשות את זה יותר, אבל בכל הנוגע ללסמוך על אלוהים- נו טוב. דתיים.

חוץ מזה למדתי גם שתלות מתפתחת כתוצאה מחוסר אהבה בבית, כשהילד מרגיש שלא מעריכים אותו ועוצרים אותו. טוב, זה דיי ברור. אז אני יודעת איך זה נוצר, יופי.

מסתבר גם שאנשים תלותיים יתחברו גם עם אנשים דחויים חברתית, רק כדי שתהיה להם חברה כלשהי. זה מסביר כמה בחירות שלי בחיים. והאמת שזה גם קצת הדאיג אותי. כי כאילו, כל כך קל לרצות אותי? כל מה שצריך זה קצת לתת לי אהבה ודאגה וזהו? ואו. זבנג.

אחד הפתרונות שקראתי כדי לצאת מזה היה למלא את החיים וליצור חיים עשירים ככל האפשר. טוב, זה דיי ברור, לא חידשתם לי את אמריקה. מה שגורם לי עוד יותר להבין שאני רוצה לעשות את הסרט שלי. הגיע הזמן להפסיק לפחד ולהתחיל להתמודד עם המשפחה.

חוץ מזה, אני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו. אתמול עברה לי מחשבה מטורפת לשלווח לה מכתב הביתה. לא שאני יודעת את הכתובת שלה, אבל מאוד קל לברר.. בכל מקרה, אני לא אעשה את זה. זה מיותר.

אתמול השותפה אמרה לי שלאנשים יימאס לשמוע. אני חושבת שכבר נמאס להם. אז מזל שיש לי פה לכתוב ולפרוק הכל..

היום חזרתי הביתה, לצפון. כשהגעתי פגשתי במקרה את הקרייתית אז עשינו כמה סידורים ביחד והיה נחמד לראות אותה, לא ראיתי אותה מאז ארוחת הערב. ויש ארוחת ערב טרום יום הולדת אצלי בדירה יום רביעי. מרגיש לי מוזר, כי זה כאילו אני הורגת את גיל 29 מוקדם מידיי, אבל זה הזמן היחיד שהן יכולות, אז נו. שיהיה.

היתה לי אחת הנסיעות הטובות, חוץ מזה ששוב פינטזתי עליה, אחרי איזה חצי שנה שלא. חשבתי שעבר לי מזה, אני מאוד מקווה שזה חד פעמי ושזה בגלל שזו תקופה יבשה.

בדיוק כשהגעתי לדירה הגיעו לסדר לי משהו בבית, והלכו לפני איזה שעתיים. ועכשיו אני יושבת לכתוב פה ותכף אלך להכין לי משהו לאכול ולעבוד, כי יש לי עבודה גם.

מרגיש לי קצת מוזר עם כל הדברים האלו שהבנתי פתאום, אין לי ממש מה לעשות עם זה. אז לא יודעת. באמת שהמון דברים מהעבר שלי מסתדרים להם והמון אסימונים נופלים. והאמת, אני שמחה שלפחות אני מתמודדת עם העבר שלי במקום לברוח ממנו..

זהו להפעם, אלך לעשות את מה שתכננתי.