החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

למה אני דואגת? 

כל הזמן הפחד הזה שאולי זה זמני כאן, שאולי בסוף אצטרך לחזור לאמא, שאולי לא אצליח להיות פה גם שנה הבאה. אבל למה הדאגות האלו? 

אתמול נתתי לעצמי כאפה והבנתי שאני דואגת סתם. שכל הבעיות הבריאותיות שיש לי עכשיו זה רק מהדאגות. 

ואם זה זמני אז מה? זה גם יהיה זמני וגם את כל הזמן הזה אני "אבלה" בדאגות? למה? אז נכון, יבאס לחזור לאמא, כמו שיבאס ממש אם אצטרך לחזור לעבוד. אבל למה להיות מודאגת בגלל זה? די, אני רוצה להנות. 

אז אני בחובות. נו. זה לא שלא הייתי בעבר בחובות. וכרגע המצב בשליטה וכל עוד זה המצב, זה בסדר. למה לדאוג מזה? לא אופייני לי לדאוג בגלל כסף.

הרי להכל יש לי פתרונות, לכל תרחיש שלא יהיה. אז די. מספיק. חלאס דאגות ומחשבות רעות. 

אני פה ואני אהנה ואם אני אצטרך בסוף לחזור לאמא, במקרה הכי גרוע, אני אגיד וואלה, היתה שנה נפלאה וטוב שהיתה, עכשיו צריך לעבוד בשביל עוד שנה כזאת. 

אבל למה שאני בכלל אצטרך לחזור לאמא? אני יודעת איך להביא פרוייקטים לעסק, אני יודעת מה לעשות כדי שזה לא יקרה. 

אז למה אני מונעת מעצמי דברים שאני רוצה? אני רוצה בעל חיים כלשהו, אני אקח, אם יש לי כסף לממן אותו ולא בגלל שאני לא יודעת מה יהיה איתי. זה בולשיט. אני מענישה את עצמי על כלום. 

וחוץ מזה- הנה, החלטתי. זה זמני. עכשיו זה דווקא יהיה קבוע, כי כל מה שזמני קבוע. 

זהו. 

שבוע טוב לכם.