החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אז אתמול, בשיא הלחץ שהייתי בו, פתאום נתתי לעצמי כאפה והבנתי שלא למדתי כלום מהשינוי גישה שלי.

הרי כל הלחץ הזה, אמרתי לעצמי, משדר למוח, לתת מודע, שזה דבר רע!

ושוב ההרגשה הנפלאה הזאת, כאילו מחליפים לי את כל הדם בגוף. והתחלתי לחשוב איך אני משנה את החשיבה ומהר, לפני שייגרם נזק נוסף.

וחשבתי לעצמי שבטח האנשים שם יהיו מעניינים וכיפיים, אחרת הם לא היו מוזמנים הרי. ובטוח תהיה לי לפחות שיחה מעניינת אחת.

ואז במקום להיות בלחץ, התחלתי לצפות לזה. וסוף סוף יכולתי לראות איך אני הולכת במטרה להנות.

עכשיו אני יודעת שיהיה כיף. ועדיין, זה לא מובן מאליו בכלל. ומרגש אותי כל העניין.

אבל יהיה כיף. :-)