החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

בתחושה הזאת, של לקום בבוקר ולראות מישהי לצידך.

ובא לי על זה. על הדבר האמיתי, כי לראות חברה טובה לצידך בבוקר זה שונה מלראות בת זוג.

ומפחיד אותי. מפחדת מהמחשבה להפגע שוב. מפחדת מזה שלא אוכל לאהוב שוב כמו שאהבתי אותה.

ועכשיו חשבתי על זה שאני אומרת שהיא היתה אהבת חיי. אבל בעצם.. לא חייתי את כל החיים שלי עדיין בשביל לקבוע שהיא באמת היתה אהבת חיי.

אז היא בהחלט היתה אהבת חיי עד כה. ומעצבן אותי כל מי שאומר שאהבת חיים חייבת להיות הדדית. היא לא.

ומצד שני.. גם עם האקסית, לא חשבתי שאוכל לאהוב ככה שוב והנה היא באה ועכשיו אני חושבת שלא אוכל לאהוב שוב כמו שאהבתי אותה. אז אולי כן.

וזה הזוי, איך רגשות משתנים ונעלמים ולפעמים מספיק משפט אחד והופ, כל הרגש העצום הזה נעלם. והוא נעלם, אם היה לי איזשהו ספק לגבי זה- כבר אין.

ובא לי שוב, הפעם הדדי וטוב ובריא ומצמיח ומלמד והכל.

אז זה הנס חנוכה שאני מבקשת לעצמי. להפסיק לפחד מאהבה. להפסיק לברוח ממנה.

חג שמח לכם.