החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כעס שהסתבר שלא עבר לו, עניינים ביוקרטיים לעבודה, הודעה שהפיצויים מהעבודה הקודמת שלי יגיעו אלי החודש, כך שאצטרך לבוא לאסוף אותם, עבודה של שלוש שעות והבטחה של בעלי הבית שלי לקנות לי מקרר חדש, אחרי שאמרתי להם שאני נשארת בדירה עוד שנה, למרות שעדיין לא נגמר לי החוזה הראשון. 

ועכשיו לחפירה. 

אז היום בבוקר קמתי והרגשתי איך כל הכעס עלייך גואה לו. פרקתי את זה במקום היחיד שיכולתי לפרוק שהוא לא הבלוג. 

כן, אף אחד לא ביקש ממני לתת. כן, הכל נכון. אבל יש דרך להתרחק בלי לפגוע בבנדאם שעשה בשבילך הכל. 

הלוואי שיהיה לי כוח להגיד לך לא כשתחזרי. הלוואי שזאת באמת היתה הפגישה האחרונה שלנו. עם כמה שכואב לי לכתוב את זה. סיטואציה מוזרה זאת, לנחם את אהבת חייך על אהבת חייה. אבל כל הקשר הזה היה מוזר. 

ותודה על האירוח. 

שכחתי, בשילוב של לא הספקתי לעשות תיאום מס ולכן המשכורת הקרובה שלי כנראה תחתך בחצי. מעניין אם זה באמת יקרה. אם כן, את החצי שייחתך אני אקבל כנראה רק בשנה הבאה. 

אז חצי בוקר הלך על הדבר הזה. היה איזה איש נחמד במס הכנסה שניסה לעזור לי טלפונית אבל לא הצליח כי היה חסר לי איזה פרט מסויים שם. 

אחר כך שלחתי מייל לבוסית לשעבר שלי. אני באמת מתגעגעת קצת למקום הזה, במיוחד לאור העובדה שהווי זה משהו שממש חסר בעבודה הנוכחית שלי. אתמול קצת הרגשתי הווי כי היינו צוות מצומצם ודיברנו והיה מצחיק. אבל זה לא קורה הרבה. 

מכיוון שיש לי את הפריווילגיה לבוא מוקדם נהיה לי כבר מקום קבוע שם. זה די נחמד. אני אוהבת את זה. 

אז הבוסית לשעבר אמרה שהצ'ק יהיה החודש ואני אמורה לבוא לקחת. מעניין כמה זה ייצא כל הסיפור הזה. ועוד יותר מעניין מה אני אעשה עם הכסף, למרות שייעדתי אותו למערכת תופים. כנראה ששוב אני לא אקנה מערכת. 

באמת נפלתי על בעלי בית חמודים. אמרתי להם שאני נשארת עוד שנה, כי אם החורף הזה יהיה כמו הסופה שהיתה, אז אין בעיה. בשביל חודשיים גשם.. נו, אני אסתדר. בנתיים דצמבר והשמיים כחולים והציפורים מצייצות. יש מזגן ויש גם חימום בעבודה. וזה גם טוב שאני עובדת בחורף דווקא, להכריח את עצמי לצאת מהבית גם כשגשום. 

חשבתי על זה והגעתי למסקנה שבשביל שכנה אחת משוגעת לא שווה לעזוב דירה שאני כל כך אוהבת ובאמת מרגישה בה בבית. אז העניין עם המקרר יפתר בקרוב ואני לא אצטרך לישון עם דלת סגורה. ואז רק לפתור את בעיית היונים והכל טוב. 

גם הסתכלתי על המחירים בקיבוצים, כי חשבתי לעבור לקיבוץ. זה פשוט נוראי. אז זהו, זה הבית שלי כאן. עד הודעה חדשה. 

אז אפשר להגיד בהחלט ששנת 2014 נפתחה לה ברגל ימין, למרות כל הכעס והעיסוק בה. גם זה שאני מתעסקת בה כבר מקבל צורה אחרת. יכבר אין שם בכלל רגשות, חוץ מהכעס. 

מחר המפגש השני של הפיילוט של הסדנה שאני מעבירה. מעניין איך יהיה. אחר כך עבודה. 

איך נפתחה לכם השנה? מעניין אותי לקרוא.