החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כולם אומרים לי להתנתק.

להפסיק לחשוב עלייך.

כאילו יש מתג שמכבה את המחשבות.

כן, ניסיתי לשלוט במחשבות. זה קשה.

ולעזעזל.

מי שקורא את הבלוג הזה, ובטח גם החברות שלי, בטח מרחמים עלי.

ואני לא רוצה רחמים. אני רוצה הבנה. זה הדבר היחיד שאני רוצה.

אבל דוגרי.. אם אני לא מבינה את עצמי, איך יבינו אותי.

והדבר היחיד שאני מבינה, שאני מתכווצת מפחד כשאני חושבת על זה שזהו, נגמר.

שעוד תקופה תהיי עוד אחת מהאנשים שהכרתי בחיים.

שעוד תקופה אני אסתכל עלייך כמו שאני מסתכלת על הדבילית, או על האקסית שלי. 

או על כל אחת שהייתי מאוהבת בה.

ואני מרגישה שאני מאכזבת אותך. אני יודעת שכל הכתיבה הזאת מעוררת סלידה.

כלומר, אם בכלל עוד אכפת לך ממני, אם בכלל את חושבת עלי.

איך מתנתקים ממך, לעזעזל??