קל להרוס אדם. מאוד קל. במציאות של 2014, כשהכל חשוף, פרוץ, כל מה שצריך זה להרים טלפון לאדם הנכון. לפעמים אפילו את זה לא צריך- מספיק לעלות סטטוס בפייסבוק.
זה, בעצם, השורה התחתונה שלי לגבי כל הפרשה הזאת. קל להרוס אדם. תדמית יכולה להמחק ברגע ואחר כך לך תשחזר אותה.
לא חסר מי שתמורת קצת פרסום יסכימו להיות המסכנים התורניים.
הבנות האלו לא מבינות שהן מזיקות לעצמן.
כל תלונת שווא על הטרדה מינית, אונס וכיוצא בזה, מורידה את האמון בנשים, מוזילה את הערך של החוק. קריאות "זאב זאב" מרובות עלולות לגרום לכך שלא יאמינו לבחורות הללו אם וכאשר יקרו להן הדברים האלו באמת. מראש ייתיגו אותן כשקרניות.
עיתונאים שמוציאים דברים מהקשרם, שלא בודקים עד הסוף, זה לא משהו חדש.
ומהדורות חדשות חיים את הסיפורים האלו.
מדברים על "תרבות האונס". זה לא שיש תרבות אונס. זה שהיום הכל כל כך פרוץ, שנדמה לנו שיש יותר ממה שהיה פעם.
ואולי בעצם זה מקרה של ביצה ותרנגולת, כי עצם הפרסום הזה, הנרחב, כאילו נותן לזה לגיטימציה, בעיקר כשיודעים מה העונש שבדרך כלל מקבלים על עבירות כאלו. אז למה לא לנסות? שיטת מצליח.
זאת אגב, אחת הסיבות שבגללן יש דתיים שמשוכנעים שאצלם זה לא קורה. פשוט כי אצלם לא מדברים על זה. זה לא נחשף. ומה שכן נחשף מושתק במהירות.
אז כן, קראתי את הראיון עם אייל גולן. ואני מאמינה לו. זה נראה יותר מידי מוזר. לי אישית, נראה שמישהו בכלל ניסה להוריד את רני רהב, לא את אייל גולן. אייל גולן, לדעתי, רק היה פיון במשחק הרבה יותר גדול מזה.
ותחשבו על זה, לפני שאתם רצים להאשים מישהו בפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
