החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מרגישה שאני חיה בשני עולמות- אחד בצפון ואחד במרכז.

לא פה ולא שם. חצי חצי.

מצד אחד, אוהבת מאוד את הדירה שלי, את השקט שלי. אוהבת לגור לבד.

מצד שני, מפחדת להשתקע, מפחדת לחיות שם "עד הסוף".

אולי זאת אחת הסיבות שכל כך קשה לי להתגבר עליה, "לקבור" אותה. כי לקבור אותה אומר לקבור את העולם הישן שלי.

העולם של המרכז.

מפחדת ללכת ללמוד, להכיר יותר אנשים שם, יותר נכון- נשים, אולי לעבוד בעבודה רצינית יותר.

מפחדת שזה יבוא על חשבון העולם שבמרכז. העולם שבו החברות הטובות באמת שלי נמצאות.

אז נכון, אם הן חברות באמת טובות, הן לא ייעלמו רק כי השתקעתי לגמרי שם. אבל מצד שני, חברה אחת כבר איתי על חצי קלאץ. היא עובדת ולומדת ואין לה זמן אפילו לעצמה. ועוד כמה חודשים היא תהיה סטודנטית, שעם עבודה ולימודים ברור שלא יהיה לה הרבה זמן.

ונכון, עשיתי את ההחלטה הזאת מזמן, כשעברתי לשם. אי אפשר "חצי להשתקע". זה או לגור שם, או לחזור למרכז.

ואני לא רואה דרך שבה אני אגור במרכז לבד בדירת 3 חדרים, בלי לעבוד את נשמתי לשכד.

אולי כשאני אלך ללמוד אני אגלה שהשד לא נורא כל כך. מה גם שאני במילא לא רוצה להיות סטודנטית לתואר.

אבל מרגיש לי שזה המבחן האמיתי של כל הסביבה שלי.

בנתיים היא עומדת בו, הסביבה. מה יהיה הלאה? קשה לדעת.