החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פתאום הכעס עלייך עולה וגואה. 

את ילדה, אני חושבת לעצמי. 

ילדה שאני מרשה לה, כן, מרשה לה, במודע, לדרוך עלי, שוב ושוב ושוב. 

בגלל הרגש הארור הזה אלייך. 

ילדה שאני קוראת לה אהבת חיי. 

נו באמת. פתאום אני מרגישה פתאטית. 

אין לך שום כבוד? 

יש בנינו איזה 6 שנים הפרש. 

איך את יכולה להתעלם? 

ומילא אם היית מעלי בגיל. הייתי שותקת. 

זה היה יותר הגיוני. 

אבל את ילדה.

ועם כמה שאני מרגישה מתנשאת עכשיו, אני אגיד את זה שוב- את ילדה. 

ואת לא תדרכי עלי יותר.