החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מוצאת את עצמי מנסה לדחות כמה שיותר את השיחה לבעלי הבית המקסימים שלי. 

לא נעים לי. 

אבל אני חייבת לעשות אותה כבר וכמה שיותר מהר, כי בסוף החודש אני כבר רוצה לפרסם את הדירה ולמצוא מחליף עד סוף אוקטובר. 

זה הזמן למצוא מחליף/ה. כל הסטודנטים תכף מתחילים ללמוד ועכשיו הם מחפשים דירה.. 

ועדיין.. מוצאת את עצמי חושבת למה לא היום.. אולי רק שבוע הבא.. אחרי שאנקה ואסדר את הבית.. 

ולהודיע בעבודה בכלל יהיה לי קשה. 

ומתחילה לחשוב שאולי זה לא הדבר הנכון. אבל אני יודעת שכן. זה סתם התנגדות של הגוף לשינוי. 

פחד מובן. 

מתישהו בקרוב אני אהיה חייבת לעשות את השיחה הלא נעימה הזאת. מבחינתי זה מרגיש לי קצת כמו בגידה. 

אולי אני סתם רגשנית. 

אולי הם בכלל לא יעשו מזה עניין. רק יגידו לי למצוא מחליף, כמו שרשום בחוזה, וזהו. 

ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל לא באמת הצלחתי להשתלב פה. אני לא מרגישה באמת שייכת לאזור הזה. 

ואני רואה את זה כל פעם שאני מגיעה למרכז, איך פתאום אני פורחת וכיף לי. 

זה רק פחד מובן. זה הכל.