החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שאולי נראה קצת מוזר. בעיקר להסביר לך, אבל גם לעצמי. 

כי אני יודעת שזה נראה מוזר שבפוסט אחד אני כותבת שעבר לי ממך והכל טוב, וכמה פוסטים אחרי אני שוב מתגעגעת.. 

אז הנה ההסבר. 

באמת עבר לי.  האהבה המטורפת הזאת, המשיכה, הרצון שתהיי חלק ממשי בחיים שלי- עברו. 

נשארו הזכרונות. נשאר הגעגוע למה שהיה פעם, לפני הריב ולפני הכל. 

נשאר הרצון לדעת שאת שם, שאני יכולה לפנות אלייך לפעמיים. וול, אני לא, אבל הייתי רוצה לדעת שכן. 

נשארו המחשבות עלייך, שלא נעלמו לרגע. גם כשהייתי בקרוז. היה מופע שלרגע הופיע בו המוטיב החוזר שלך. חשבתי לעצמי- הו, את היית אוהבת את זה. וטרחתי לצלם למקרה שיום אחד נחזור לדבר. 

נשארה הפגיעה. נשאר חוסר האמון, שבגללו אולי אני לא רוצה קשר איתך, לפחות לא קשר רציף או קשר שיתקרב למה שהיה פעם. 

יקח לי זמן להתגבר על זה. אני יודעת שזאת טעות לחשוב ככה. שאני יכולה להתגבר על  זה בדקה. שאני יכולה ברגע להחליט שאהבה חדשה (והפעם הדדית) היא דווקא מה שירפא אותי. אבל אני לא רוצה. 

לא רוצה לקחת את הסיכון הזה של להפגע שוב. לא כרגע. 

אני מאוד אוהבת את צורת המחשבה שלך. לדעתי את אחת הנשים החכמות שהכרתי. הלוואי שהייתי יכולה לאמץ בחצי את צורת המחשבה שלך. וזה לא שאני לא מנסה.. אני מנסה. 

האהבה שלי אלייך היתה כל כך גדולה, כל כך עוצמתית וכל כך הזויה ומטורפת, שאני לא יודעת אם אני אוכל בכלל להכיל עוד אהבה כזאת. אולי כן. אבל אני לא יודעת. לא רוצה לנסות. בטח לא לקחת את הסיכון שזאת תהיה עוד אהבה חד צדדית. זה יגמור אותי לגמרי. לא סתם אני קוראת לך כאן אהבת חיי, למרות שאני יודעת שההגדרה הזאת בטח מלחיצה אותך. וחצי מהזמן בכלל ניסיתי להסתיר ממך את כל זה, כי ידעתי שברגע שתדעי מה באמת הולך, את תעלמי...

אז כשאני כותבת שאני מתגעגעת, אני בעיקר מתגעגעת למה שהיה. למשל, לתחושה הזאת של חמש בבוקר, אחרי שניתקתי איתך שיחה של חמש או שש שעות שבכלל לא הורגשו..  מבחינתך זה אולי היה כלום, מבחינתי זה היה הרבה. נקודות מבט שונות.. 

אין לי שום געגוע אלייך מבחינות אחרות. יש נשים אחרות שמושכות אותי מאוד. מבחינת משיכה, איבדת את כל הייחודיות שלך בעיני.. קשה לי מאוד לראות את עצמי נמשכת אלייך וכמו שאמרת פעם, אם אני לא יכולה לדמיין את זה, אני לא יכולה לעשות את זה.. 

זהו. מקווה שזה היה הסבר מספיק טוב. גם אם לא, זה ההסבר. 

אני שחררתי קצת, אז כל מה שנותר לי זה לאחל סופש נעים וללכת כבר לרחוץ כלים.