החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

זה היה החלום שלי כשהייתי בתיכון. להיות מפורסמת. 

הלכתי לאודישנים, לא הרבה, אבל הלכתי. 

בתיכון הופעתי בכל הזדמנות שהיתה. אהבתי את זה. 

אפילו קניתי בלוק מכתבים, שיהיה לי עם מה לכתוב תשובות למכתבים שיגיעו.. 

אז מכתבים לא הגיעו ומפרוסמת אני לא. 

בעיקר בגלל נינט. או יותר נכון, בגלל מה שעשו ממנה. 

כל החשיפה הזאת שלה, כל מה שנהיה ממנה, הבהיל אותי. 

חשבתי שלא בא לי ללכת ברחוב עם גדוד מאבטחים. שלא בא לי שכל תנועה שלי תהיה בחדשות. 

ולאט לאט פיתחתי סלידה מחשיפה, מפרסום. 

היום אפילו קשה לי שיש לי תמונה בפייסבוק. 

אולי בגלל זה בחרתי לעצמי שם נוסף. אולי זהות נוספת. זהות שאותה יותר קל לי לחשוף. 

אתמול חשבתי לעצמי שבא לי לחזור להיות מפורסמת. 

אבל לא בעולם הבידור. בעולם העסקי. 

חשבתי לעצמי שבא לי להיות משהו. שבא לי חיים מעניינים יותר. 

העניין הוא, שאני צריכה להתגבר על הפחד הזה מחשיפת יתר. 

ומאוד קשה לי עם זה. 

אז אולי, זה השיעור שלי לתקופה הזאת בחיים.