החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחותי חזרה מחו"ל שבוע שעבר.

זה אומר שלראשונה מאז התיכון שתינו באותו בית. יחד עם אמא.

והבית נראה כמו מחסן, כי גם הדברים שלי מהצפון פה וגם הדברים שלה פה.

ואני כל כך רוצה לעבור כבר, רק מחכה שהדיירת בדירה שאני עוברת אליה תודיע שהיא מפנה את הדירה.

לפי החוזה זה אמור להיות בסוף פברואר.

בנתיים אנחנו שומרות על יחסים מנומסים. אבל זה רק עניין של זמן עד שיתחילו הריבים.

וביום חמישי מגיעה לפה ללילה בת דודה שאני לא מדברת איתה. אני לא זוכרת כבר למה אני לא מדברת איתה.

זה הולך להיות מאתגר.

היום היה לי יום מעניין. אבל אני חייבת ללמוד למכור. עם כל הקורסים והידע שלי במכירות, אני עדיין לא מאוד מוצלחת בזה.

אולי כי זה יותר קשה למכור את השירותים שלך.

דיברתי עם מישהי ממש חמודה, שעשינו שת"פ. היא באותו תחום שלי, אבל עוסקת בתת תחום אחר. אז בנתיים רק אני מפנה אליה לקוחות, אבל אני מאמינה שגם היא תפנה אלי.

ומצד אחד כמו שאמרתי אני מתה לעבור כבר ומצד שני חוששת מזה ממש. כי אין לי כסף לכלום כרגע.

לא יודעת מאיפה אני הולכת לשלם ארנונה.

לפחות אני יודעת שהכסף של התופים סגור במקום בטוח. ולא אני לא מתכוונת להשתמש בו לחובות.

ברגע שאני עוברת אני מתחילה להוציא את הכסף מהמקום הבטוח שלו. שזה קצת ניירת ודברים כאלו.

וחוץ מזה אף פעם לא גרתי קומה ראשונה, וזה אזור חדש.

בעיר שגרתי בה בצפון הרגשתי יותר בטוחה מפה.

מרץ, תגיע כבר בבקשה.