ההתלבטות המוכרת.. חושבת ברצינות למצוא עבודה, כי נמאס לי להיות בחובות ובלחץ כלכלי ולרדוף אחרי כל לקוחה בעסק... נמאס לי לא להרשות לעצמי דברים כי אין כסף...
אבל חושבת על זה שאני אאבד את החופש שלי, את היכולת לעשות מה שבא לי. וגם חושבת על זה שאחרי 3 חודשים בערך סביר להניח שהעסק שלי ידעך, כי אני לא יודעת לשלב את העסק עם העבודה.. ומצד שני אולי לא, אולי הוא ימשיך, אולי אני אצליח למצוא דרך לשלב וגם יש לי את היועצת העסקית שאני עובדת איתה שבטח תעזור לי. וכן, אין ספק שמשכורת חודשית נורמלית בהחלט תעזור לי עכשיו, ואולי דווקא בגלל שאני לא אהיה כל כך לחוצה על להצליח בעסק דברים יקרו יותר בקלות ומן הסתם שגם תקציב השיווק שלי יגדל...
וכן אני גם אכיר נשים חדשות ואנשים חדשים.. אבל לא יודעת. לחשוב על שוב לקום מוקדם מאוד בבוקר ושוב לחזור מאוחר במקרה של משמרות ערב... ושוב לחזור הביתה גמורה מעייפות...
אני יודעת שאני לא רוצה לעבוד במשרד ולא רוצה לעבוד מול מחשב. אין לי כוח לזה.. יש לי מספיק מחשב גם ככה. והמקום היחיד שאני חושבת שבא לי לעבוד בו זה בסופר, בתור קופאית או מלקטת הזמנות למשלוחים.. עדיף האופציה השניה כי קופאית כבר הייתי וזה שוב לשבת על התחת כל היום. בתור מלקטת אני אעמוד על הרגליים הרבה, שזה אולי מעייף אבל יותר פעיל מלשבת...
ואני אוהבת את הסביבה של הסופר. כל המוצרים על המדפים.. ההמולה.. מזכיר לי כמה שפע יש בעולם וכמה אנשים שונים זה מזה. זה מקום שאף פעם לא נמאס לי להיות בו, אפילו לא כשעבדתי כקופאית.
אחת התקופות שאני מתגעגעת אליהן זה שהייתי קופאית בסופר שכונתי תל אביבי, ממש ליד הבית של הדבילית. הייתי מסיימת משמרת ובאה אליה לשיעור והמשמרות הכי טובות היו כשהיא היתה באה עם הגיטרה לקנות משהו, לפעמים עם עוד מישהי מהחבורה...
ואז גם הרווחתי כמו שצריך כי גם עבדתי בשבתות וגם היה אז חוק שמתשע בערב זה שעות נוספות אז הייתי עובדת הרבה ערבים בשביל השעות נוספות.
בקיצור, אם עבודה זה רק בסופר. עבדתי כבר במשרד מכובד (היה לי חדר משלי והרגשתי חשובה), עבדתי במוקד (היינו חבורה של אנשים מגניבים עד שעשו לי קטע מסריח והראיתי להם מאיפה משתין הדג..) אבל בשום מקום לא נהנתי כמו בסופר.
אז אולי מחר אני אברר פרטים, אם אחליט שמשכורת חודשית נורמלית שווה את האובדן של החופש שלי...
בנתיים עוד מתלבטת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
