החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

איזה יומיים נפלאים עברו עלי. איך חוזרים לשגרה אחרי שקמים בבוקר לנוף כזה והולכים  לישון עם נוף כזה?

כן, הייתי לילה בצפון, מול הכינרת, בצימר מדהים ביותר.

וזה רק חידד לי כמה אני לא שייכת לכאן, למרכז. או למעשה, לשרון. אני שייכת לצפון. אבל כל כך בעייתי לי לחזור לשם, מכל כך הרבה סיבות.

א. הכי הכי חשוב- העסק שלי. אנשים מהמרכז לא יוכלו להפגש איתי ואין מספיק בעלי עסקים בצפון לדעתי. לפחות לא בגליל העליון. או שאני סתם לא יודעת איך להגיע אליהם. אבל אני באופן אוטומטי מונעת מעצמי או מצמצמת משמעותית את הקהל שבמרכז. וזה הורג את העסק.

ב. המצב החברתי שלי. אין לי חברות בצפון. אבל האמת היא שגם במרכז אין לי ממש חברות. מי שאני קוראת להן חברות לא באמת חברות.

ג. מקומות בילוי. נכון שאין לי חיי חברה, אבל במרכז איכשהו יותר קל ליצור כאלו. או שזו סתם אשליה, לא יודעת. בכל מקרה, בכל הצפון שאני מכירה לפחות, אחרי 10 בלילה אין לך כמעט איפה לשבת סתם לאכול משהו, שלא לדבר על מסיבות. אחרי 11 וחצי בלילה בכלל הכל מת.

ד. מחירי הנסיעות בתחבורה ציבורית מהצפון למרכז מטורפים. אפילו עם ההנחה שיש לי, אם אני רוצה לנסוע יום אחד למרכז זה 100 שקל שהלכו רק על נסיעות ואוכל.

בקיצור, כשיש חיים במרכז, אי אפשר לגור בצפון. או מאוד מאוד קשה.

הייתי חוזרת עכשיו בשניה לדירה שהיתה לי שם. כל כך אהבתי אותה. אולי אפילו הייתי מציעה לקנות אותה. אבל אני לא יכולה.

זה רחוק, רחוק מידיי. ואמנם יש לי שם חברה אחת אבל להסתמך על חברה אחת שבעצמה לא כל כך יודעת איך להכיר אנשים חדשים זה לא להיט. 

זה מתסכל אותי ממש כי אני לא סובלת את האזור הזה. אין לי מושג איך לצאת מפה.

אולי אם תהיה לי בת זוג זה יהיה קל יותר לעבור לצפון.. אבל עד אז... יש עוד זמן.

בנתיים נשארת עם החוויה של היומיים האחרונים. היה כיף. מרגיע.

עכשיו לעבוד.