אז בצפון אני לא יכולה לגור. הבנתי את זה כבר. הצפון יהיה רק לביקורים. אבל אם לא שם ולא איפה שאני עכשיו, איפה כן?
אתמול עשיתי הליכה לפארק הענקי שליד הבית שלי. הלכתי שעתיים בנחת וחשבתי לי תוך כדי. על הדרך קלטתי גם שאני לא מאוד רחוקה מהים.
על פניו נשמע מושלם, לא? אז למה אני לא מרגישה מחוברת לעיר הזאת?
ואז חשבתי מה חיבר אותי לעיר שבה גרתי בצפון. האקסית שלי. היא גרמה לי להתאהב בעיר הזאת. מעבר לעובדה שאני פשוט בנדאם של צפון, לא של מרכז.
אבל אם לא האקסית שלי, אני לא חושבת שהייתי מגיעה לגור בעיר הזאת שנה ומשהו. גם אהבתי מאוד את הדירה שלי שם. היתה לי דירה שהיתה בה נשמה, וזה מה שמאוד חסר לי בדירה הזאת. הכל פה מרגיש לי קר ומנוכר.
חוץ מזה שרועש לי פה מאוד.
אבל אם לא פה איפה כן? הקרבה לפארק ולים עודדה אותי להישאר באזור הזה. בסך הכל הליכה של חצי שעה ואני בפארק הענק, עוד רבע שעה הליכה ואני בים. הכל קרוב.
העיר היחידה בגוש דן שאני רואה את עצמי באמת גרה בה זאת ראשון לציון. ואולי רמת גן, שגרתי שם כבר. חושבת למה.
פעם היו לי המון חברות מראשון. זאת היתה תקופה של הרשלציות והבארשבעיות. הייתי הרבה על קו ר"ג ב"ש, ר"ג ראשל"צ. היתה תקופה יפה וטובה, התקופה השניה הכי טובה בחיים שלי.
אז אולי באמת אני צריכה ליצור פה עוד קשרים חברתיים חשובים? מנסה לחשוב מה היה קורה אם הייתי מכירה מפה מישהי. איך הייתי מרגישה כלפי העיר הזאת, כלפי הדירה הזאת. לא מצליחה להגיע למסקנה חד משמעית.
בנתיים זה שאני יכולה להגיע בחצי שעה הליכה איטית לפארק רחב עושה לי טוב.
חומר למחשבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
