החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

הרגשה מוזרה, אחרי שכמה ימים נדדתי בין מחשבים, פתאום להיות במחשב שלי סוף סוף. 

החלטתי שאני לא מסוגלת להפרד מהחתול. ושבנתיים אני נשארת בדירה שלי, בעיקר כי אין לי הרבה ברירות.

המצב הכלכלי שלי בקנטים ממש. אבל בעסק לקוחה הגדירה אותי כמאמנת, אז עפתי על ההגדרה ובניתי תהליך אימון בן 10 מפגשים שגם עולה בהתאם. אז צריכה כרגע 2 מתאמנים כדי להתאזן. האמת שזה מדהים כי סוף סוף מצאתי דרך לאחד את כל ההדרכות שלי לתהליך אחד מסודר ולהוסיף אפילו עוד.

אתמול היה לי ערב מדהים. הייתי בערב קאברים בפאב של הקהילה. היה פשוט כיף. גם פגשתי שם מישהי שלא ראיתי שנים והיה כיף לראות אותה שוב. האמת היא האחרונה שחשבתי עליה באותו רגע וקצת הייתי בשוק לראות אותה שם.. ומפתיע שזיהיתי אותה אבל כנראה שאותה אני אזהה גם עוד 20 שנה אחרי כל השיחות בסקייפ.. ולא, זאת לא ההיא שאני כותבת עליה כל הזמן כאן. בסוף הערב שתי מופיעות שהופיעו ישבו בשולחן בחוץ והמשיכו לנגן ופשוט עמדתי והקשבתי להן והרגשתי כמה זה חסר לי להיות בחברת מוזיקאים, כמה המוזיקה חסרה לי. אולי אני צריכה לחזור להופעות ולנגן בעצמי. אולי אני צריכה לחזור למוזיקה. רק שאין לי מושג איך החתול החמוד שלי יגיב לגיטרה ואם הוא ישרוט אותה אני אשרוט לו את החיים.. אז אני קצת מפחדת. 

לפני הערב המהמם הזה שבאמת נתן לי אנרגיה ורים לי את המצברוח, היתה לי פגישה מוזרה אך טובה. הרגשתי שבאמת עשיתי משהו טוב למרות שלא ניהלתי נכון את הזמן בפגישה. אני חושבת שזה הגבר הראשון שאני נפגשת איתו להדרכה ואתמול הבנתי גם למה אני לא מדריכה גברים. פשוט לא זורם לי. מוזר כזה.

החלטתי גם שאני מפסיקה לגמרי לכתוב לאחרים, מקסימום עורכת. זה מלחיץ אותי וזה לא עושה לי טוב, אני מעדיפה להתמקד בהדרכות.

ולפני הפגישה הזאת הלכתי לאורטופד כדי לקבל מרשם, אם אפשר לקרוא לזה ככה, למדרס. וקרה לי מה שלא קרה לי בחיים נראה לי. 

נתקעתי במעלית. מזלי שהיתה איתי עוד מישהי ושנתקענו רק בקומה 2, ככה יכלו לחלץ אותנו עם סולם. אם היינו נתקעות בקומה קצת יותר גבוהה זאת היתה בעיה רצינית. גם ככה פחדתי ממש לרדת ושחררתי שם צרחה של החיים כי אני עם החוסר יציבות שלי רק היה חסר שהייתי מניחה את הרגל במקום הלא נכון..

חוץ מזה, מתחילה לקבל כיוון ואפרופו סולם, מרגישה שמצאתי את הדרך לסולם שלי.

רק צריכה לצאת מהברוך הכלכלי שלי. המסגרת שלי בכרטיס כבר צועקת הצילו ואין לי מושג מה לעשות.. שלחתי שבוע שעבר קו"ח לאיזו עבודה, בנתיים לא חזרו אלי. נמאס לי כבר להיות ענייה.

מקווה שההרצאה שיש לי בסוף החודש בפאב של הקהילה תעזור לי קצת.

והיום קמתי במצברוח טוב אחרי הערב המהמם אתמול, שיניתי קצת את הסלון, שטפתי את הבית ואחרי הצהריים הלכתי עם אמא לקניות (מזל שאתמול הרווחתי כסף) ולסדר את המחשב, ועכשיו המקרר שלי שוב מלא ואני אופטימית ומוכנה להתחיל את השבוע הזה בתקווה גדולה שבסופו תהיה לי מתאמנת ראשונה.