החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מי צריך אהבה? למה זה טוב?

חושבת איך בכיתי על ההיא שהיום כל כך לא רלוונטית, ואיך בכיתי על האקסית שהיום אני מדברת איתה כאילו כלום ואיך בכיתי על הדבילית..

בשביל מה אני צריכה את זה? זה לא שרע לי לבד..

לפעמים אני חושבת שפשוט לא נועדתי לזוגיות. אולי יש אנשים שפשוט לא מסתדרים עם כל העניין הזה.

הנה, אני 4 שנים לבד לגמרי. ודי טוב לי. חוץ מהפעמים שהיה לי רע. בגדול טוב לי.

בחודש חודשיים האחרונים קצת מציצה החוצה, לראות מה קורה, כי הייתי בבועה שלי יותר מידי זמן.

אבל טוב לי בה, בבועה שלי.

אולי אם היה לי רע לבד, אולי אם הייתי רגילה להיות בזוגיות הייתי מדברת אחרת עכשיו.

מצד שני, אני מרגישה קצת אשמה. כאילו, מתי בדיוק תהיה לי זוגיות? כשאהיה זקנה בלה?

וההרגשה הזאת שאני מבזבזת את השנים הכי טובות שלי.

ויש את הקטע הזה שאני עדיין פגועה. עדיין מתקשה להאמין שאמצא אי שם מישהי שתהיה הטעם שלי ואני הטעם שלה והכל יהיה טוב, או לפחות מספיק טוב כי אין מושלם. עדיין מתקשה לבטוח במישהי באמת.

מרגישה שכבר כתבתי את הפוסט הזה, שאני ממחזרת. אבל כנראה שפשוט שום דבר לא השתנה מאז.

טוב, אולי המעבר יעשה את שלו כי אכיר הרבה אנשים חדשים, אני כבר עובדת על זה..

רק מחכה לעבור כבר.