החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מחר בבוקר אחזור לחופש שלי. אחזור לחופש שהיה לי להחליט על כל שניה בחיים שלי מה לעשות.

אחרי שכמעט הגעתי למצב של עייפות כרונית, החלטתי שהבריאות שלי יותר חשובה והקדמתי את הפיטורים שלי בשבוע, כי האלף שקל שארוויח שם לא שווים את הבריאות שלי. או הפוך. 

חזרתי הביתה מאושרת נורא. כי כל כך התגעגעתי לחופש הזה וכל כך היה חסר לי החופש הזה.

ופתאום התחיל פחד. פחד מהלא נודע, כמובן. למרות שהלא נודע מאוד נודע. יש לי מטרה ברורה מאוד.

יש לי תוכניות מגובשות מאוד. ויש לי עוד משכורת אחת, חלקית ביותר, חודש הבא, שצריכה להספיק לי לכמה שיותר זמן.

אני מקבלת כל הזמן תזכורות על המטרה שלי. כל פעם שאני יוצאת החוצה למעשה. הנה, רק עכשיו קיבלתי תזכורת כזאת כשהסתכלתי החוצה על הגשם המטורף שירד לרגע וראיתי חתול רץ להתחבא מתחת לאיזו מכונית.

אמרתי לחברה שכאב לי הלב שאני לא יכולה לקחת אותו. אמרה לי שאני לא יכולה לקחת את כולם. אמרתי לה נכון, אבל אני יכולה לדאוג להיות מספיק עשירה כדי לדאוג לכולם.

וזאת המטרה שלי. להיות מספיק עשירה כדי לדאוג לקטנים האלו, שמדברים בשפה שאנחנו חושבים שאנחנו לא מבינים.

בשביל זה אני קודם כל צריכה לצאת כמה שיותר מהר מהחובות שלי.

ובשביל המטרה הזאת אני מתפקסת עכשיו על שני דברים:

א. העסק של המוצרים.

ב. לעבור לגור באיזה מושב בשכירות עם שותפה. אחרי שאשכיר את הדירה פה יהיה לי מספיק כסף כדי לא להצטרך לעבוד כשכירה. 

שני אתגרים די גדולים. זה ייקח זמן, לפחות הסעיף הראשון, אבל יש לי תוכנית לגבי כל אחד מהם. מאמינה שאצליח.

ובנתיים, שיהיה לכם לילה טוב.