החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

למה פתאום אני חושבת על הדבילית בלי הפסקה? טוב שלא עברו מיליון שנה מאז שהשתחררתי ממנה..

אולי זה סימן שאני מוכנה למשהו חדש. ככה לפחות אני בוחרת לפרש את זה.

העניין הוא רק שאין שום דבר חדש באופק.

זה רק אומר לי שבאמת התגברתי על ההיא שקראתי לה פה אהבת חיי. ועכשיו ביני לבין החברות שלי אני קוראת לה הפוסטמה. רק כי היא יצאה פוסטמה עם ההודעה ההיא.

אולי באמת המעבר יעשה לי טוב. אולי שם אכיר מישהי. לא יודעת.

בנתיים עוד חושבת על זה. ומנסה לא לחזור אחורה.