החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פאיקנג עשר שנים עברו מאז.

מה עברתי בזמן הזה... המון. חו"ל, מעברי ערים, התאהבויות. פרידות. אנשים חדשים שנכנסו ויצאו לי מהחיים. חתול אחד חמוד שנכנס לי לחיים וקצת שינה אותם.

את עדיין האהבה החד צדדית הכי גדולה שהיתה לי. בגלל זה את הדבילית.

כן, זה כולל את ההיא שכתבתי עליה פה בפוסט שעבר שעבר. היא גם היתה אהבה חד צדדית גדולה, אבל לא כמוך.

עשר שנים שאני מסתכלת עלייך מהצד.

עשר שנים שאת באותו מקום. כמעט בטוחה שאפילו באותה דירה.  אולי התקדמת בדברים אחרים. אין ספק שאת עסוקה מאוד.

אבל עם החלום הכי גדול שלך את תקועה.

ואין לי איך לעזור. ועוד מעט יהיה מאוחר מידיי.

עצוב לי.

והכי עצוב, שגם אצלי אחד החלומות הכי גדולים שלי התפספס. אני כבר לעולם לא אגור באנגליה. כי אין סיכוי שאעביר את החתול שלי לשם ואין סיכוי שאפרד ממנו.

אולי זאת הסיבה שאני מזדהה איתך כל כך.

לפחות חלום אחר הגשמתי החודש.. על זה יהיה פוסט נפרד.  מתישהו.

מקווה שמתישהו בזמן הקרוב זה ישתנה לגבייך.