החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

למה במקום להיות מאושרת מכל הנס הזה שקורה לי עכשיו, אני עסוקה בלפחד מהיום שזה ייגמר? 

מה לא בסדר איתי שבמקום להתרכז בעכשיו אני נותנת לעתיד הלא ברור לשתק אותי?

אולי כי אני תלויה בך ובה. וזה הכל. וביום שזה ייגמר אני אשאר לבד. לגמרי.

אולי כי הכל יכול להשתנות ברגע אחד.

אולי כי אני יודעת שזה בלתי נמנע.

אולי כי אני שונאת חוסר וודאות בחיים שלי.

אבל עדיין. למה אני לא מתרכזת במה שקורה עכשיו?

במקום להיות מאושרת מהיומיים המדהימים האלו אני נותנת לפחד להשתלט עלי, נותנת לו לשלוח מסרים סותרים לתת מודע.

וכשאני איתך.. כאילו המחשבות נעלמות מהראש. שקט. רוגע שכזה. כאילו מישהו לחץ על כפתור מיוט והשאיר את הראש שלי פנוי.

סעמק. היה לי כל כך מדהים איתך ובמקום להתרכז בזה, אני יושבת מול המחשב ובוכה בלב על זה שיום יבוא וזה ייגמר.

די, די לשלוח מסרים סותרים לתת מודע!

איך מפסיקים לפחד?

ואיך מייצרים חיי חברה?