החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ואמרתי לעצמי שאני פשוט סתומה. 

עצרתי רגע ואמרתי לעצמי מה, מה אני בוכה.

זה כל כך לא מובן מאליו כל מה שיש לי בחיים, כל כך לא ברור וכל כך לא שגרתי.

לא מכירה הרבה נשים שיכולות להרשות לעצמן לגור בדירת 4 חדרים במרז הארץ, בלי להיות שכירות ובלי לקרוע את עצמן בעבודה.

לא מכירה הרבה נשים שהבחורה שהן הכי רצו בעולם- חזרה לדבר איתן ויותר מזה.

ועוד הרבה דברים שקורים לי בחיים ואני לא יכולה לכתוב כאן, כי זה עדיין בלוג ציבורי.

ועצרתי היום ואמרתי לעצמי ואו. זה כל כך לא מובן מאליו כל מה שקרה לי בשנתיים האחרונות, ובעצם, מאז שאני בדירה הזאת.

כל כך הרבה דלתות שנפתחו, כל כך הרבה הזדמנויות שנוצרו, כל כך הרבה שפע שנכנס.

נכון, אין לי שקל על התחת משל עצמי. אז מה. אני יוצרת, אני מתפתחת, אני גדלה כל הזמן.

וזה מה שחשוב.

תכל'ס, כל הדברים שאני בוכה עליהם זה מותרות.

אפילו האוכל שלי זה מותרות. 

מי פעם חשב על טבעונות בצורה כזאת?

מי פעם חשב על כל התחליפים האלו שיש היום?

מותרות.

וכן הדירה שאני גרה בה זה וואחד מותרות. בקלות יכלתי למצוא את עצמי באיזו דירת חדר וחצי בשכונת פח כזאת.

וכן, גרתי בשכונות פח בחיים שלי. גרתי גם בדירות חדר וחצי.

אז הנה, אני כאן. מסתכלת סביבי ואומרת וואו.

ועוד פעם ואו.

ופשוט אומרת תודה. על הכל.