החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

דבר אחד אני יודעת בוודאות- החיים שלי כפי שהם עכשיו לא בריאים לי, בשום צורה.

באנגליה היה לי כיף. מה שהיה לי הכי כיף זה הניתוק המוחלט ממה שקורה בארץ. לא נכנסתי לאתרי חדשות מהפלאפון, לא ידעתי מה קורה, לא עשיתי כלום. לא היה לי מחשב.  רק דיברתי עם חברות בווצטאפ וקראתי ספרים. ספר, יותר נכון.

הלכתי לישון בעשר וחצי בערך וישנתי טוב, ככה שקמתי בשמונה בבוקר לבד, בלי שעון מעורר, מלאת אנרגיה ומרץ להתחיל את היום, גם בקור של 3 מעלות בחוץ.

ככה הבנתי, שוב, שהמחשב זה שורש כל רע. מה שגורם לי לתהות אם אני באמת רוצה להתעסק עם משהו שיכריח אותי להשאר מול המחשב, או מול טאבלט שאקנה.

אז כיף לי בעבודה שלי. אבל זה לא בריא לי. לא בריא לי לשבת כל היום מול מחשב. זה עושה לי רע לגוף. אני בנדאם של חופש.

ומילא אם הייתי עושה עבודה חשובה, כזאת שבאמת עוזרת לאנשים או מביאה איזושהי תועלת כלשהי. אבל אני לא . זאת סתם עבודה, עבודת ראש קטן. ונמאס לי.

אבל מפחיד אותי להתפטר. אני צריכה כסף. לא יכולה לחיות כל החיים על מה שאני מקבלת מהביטוח הלאומי, זה לא חיים.

נכון, אם אני עוברת לצפון הצפוני יותר אני כנראה לא אצטרך לעבוד ואוכל להשקיע בלפתח איזשהו עסק. אבל אני לא אוכל לעשות שום דבר אחר, אני בקושי אחיה.

ואני כן צריכה איזושהי מסגרת. כבר הייתי בסרט של לשבת בבית כל היום. ואני לא באירופה שבה אפשר כל יום לעלות על אוטובוס ולנסוע שעה וחצי לעיר אחרת וזה יהיה מקום מרתק שלא הייתי בו בעבר.

שלא לדבר על זה שאני אהיה מנותקת חברתית, אלא אם אני עוברת לעיר של הקריתית ואז נוכל להפגש שם.

בקיצור, אני מבולבלת. אני יודעת מה אני רוצה אבל לא יודעת איך לממש את זה. 

נראה לי שאני אחליט בסופ"ש.

אז דיברתי עם הבוסית. כרגע לא נראה לה שאני מתאימה להתקדם. יופי, ברור שאני לא מתאימה, אני מסכימה איתה בהחלט, לא עברתי הכשרה, איך אני אתאים? אבל היא הסכימה להכניס אותי לראיונות כצופה, זאת כבר התחלה, נראה מה ייצא מזה. אמרתי לה שאם הבעיה שאני לא עובדת כל יום, אין לי בעיה לעבוד כל יום.

אבל כרגע אני לא בונה על זה יותר מידיי, אז ביקשתי ממנה לרדת ל3 משמרות בשבוע, כדי להחיות את העסק המת שלי. היא אמרה שזה אפשרי רק אם אני עושה בנוסף שישי. טוב, תכלס, אין לי בעיה עם זה, משמרות שישי הן בדרך כלל מצחיקות, כי יש מעט אנשים וזה בדרך כלל הותיקים שאותם אני דיי מחבבת, כך שיהיה כיף. ואם זה מה שיפנה לי יומיים חופש באמצע השבוע, מעולה.

אתמול חגגתי שנה במוקד. ונזכרתי על הדרך שזה אומר גם שנה ויום מהנשיקה עם המיניאטורית במסיבה ההיא, שיום למחרת התחלתי לעבוד.. מעניין אם היא זוכרת את זה.

היתה אחת המשמרות המצחיקות שהיו לי. פשוט כאבה לי הבטן מרוב צחוק ובשלב מסויים לא יכולתי לענות יותר לשיחות, אז לקחתי לי עשר דקות להרגע..

שאלתי לקוח אם אפשר את האימייל שלו. הוא שואל אותי- את אמא שלי? אני כזה- הא? קצת אחרי זה אחת הבנות החליטה שמשעמם לה אז היא סידרה בשורה בערך את כל הכוסות והבקבוקים שהיו במוקד, ושמה עליהם קישוטי פורים שהיו מפוזרים עדיין מהחגיגות שהיו שם כשלא הייתי בארץ. נו. סתם שתבינו מה הולך לי בעבודה..

עכשיו אני בדילמה אמיתית כי כמו שאמרתי פה, במרכז אין סיכוי שאני אצליח למצוא יותר מכוך שהתחפש לדירה, ואני לא עוזבת חדר כדי לעבור לחדרון. האופציה היחידה שלי היא בצפון. אז עכשיו הולכים על העסק שלי ביג טיים.

אתמול היתה לי הארה בשתיים לפנות בוקר. הסרט שאני רוצה לכתוב כבר 3 שנים, ושכבר מתגלגל לי בראש כל הזמן הזה, בערך מאז אותו בוקר שהתעוררתי מחלום מוחשי ביותר כשעבדתי בעגלות באנגליה והפכתי אותו לתסריט, קיבל פתאום דחיפה.

ההארה היתה ההבנה של איך אני הולכת לממן אותו. קראתי כתבה על אתרים שבהם גולשים ממנים רעיונות של אחרים. האתר הישראלי הכי מפורסם זה מימונה. פותחים שם פרוייקט, קובעים מדרגות תרומה שלכל מדרגה יש איזושהי תשורה, בדמות כרטיס כניסה לסרט אם זה סרט, או דיסק אם זה דיסק וכו' וככה מקבלים את הכסף. גדול. אנשים מגייסים שם מאות ועשרות אלפי שקלים למיזמים, באתרים מקבילים בחו"ל זה אפילו יותר. אז למה שאני לא אקבל גם מימון בצורה הזאת? קהילת הגייז כולה תהיה בטח מאחורי במייזם הזה, בדיוק כמו עם זוג ההומואים שרוצה להביא ילד.

בקושי הצלחתי להרדם, מהמחשבה על הרעיון שזה באמת יכול להתגשם. זה סרט שאמור להיות דרמת פעולה לסבית ראשונה מסוגה בארץ, אולי גם בעולם, שכולל טיסה לחו"ל בצילומים והכל. יכול להיות פשוט כיף להגשים את זה, מעבר לזה שהפקת סרט מלא זה פשוט חלום שלי. ויש בעבודה שלי מישהי שלומדת קולנוע, אולי הגיע הזמן לשתף אותה בעניין.

העניין הוא, שאם פעם הייתי יושבת על התחת שעות לכתוב תסריטים שלא ייצא מהם כלום בסוף, עכשיו אין לי את התחת הזה, הוא התכווץ בכביסה. אז אני צריכה לגייס תחת כדי לכתוב את התסריט הזה סוף סוף, כדי שאוכל לפתוח שם פרוייקט ו.. לצאת לדרך.

אתמול גם השתמשתי באחד השיעורים שהמיניאטורית לימדה אותי. בדרך חזרה מהעבודה, בעשר וחצי בלילה, תקף אותי רעב. האוטובוס האחרון מת"א לעיר שלי יוצא ב11 וחצי בלילה. אם אני מפספסת אותו, אני צריכה לקחת מונית שירות שעולה 20 ש"ח. רציתי ללכת לאכול פיצה. פספסתי את התחנה של הפיצה. ירדתי מהאוטובוס בתחנה אחרת, שבה כל מוקדי האוכל היו.. סגורים. יופי. פספסתי את האוטובוס.

אחרי שבכיתי שעה לחברה בווצטאפ וגם בטלפון, החלטתי שבמקום לבכות על מר גורלי אני אלך לחגוג את השנה שלי בעבודה (כאילו לא חגגתי אותה שבוע באנגליה) ואלך לאכול משהו. המקום היחיד שמצאתי פתוח היה בלאק בבורסה, וגם הוא עמד לפני סגירה.

בבלאק יש המבורגר צמחוני שעדיין לא יצא לי לטעום, מאחר שאני תמיד אוכלת את ההמבורגר של אגאדיר. אתמול גיליתי שאם הולכים לשם מעשר בלילה, יש תפריט לילה מוזל ולכן ההמבורגר, שביום עולה 45 ש"ח לבד, עלה לי רק 37 ש"ח עם צ'יפס שקיבלתי חינם. יופי. ההמבורגר עצמו, אם תהיתם, היה תפל לגמרי, אבל הוא הרבה יותר בריא ומעניין מזה של אגאדיר, כי אין שם סויה. בדקתי. 

עכשיו אני צריכה כבר להתחיל להתארגן לעבודה אם אני רוצה להגיע בזמן. אז יום טוב שיהיה לכם. :-)

עם הרבה רעיונות ותוכניות חדשות, ועם החלטה אחת ברורה לחזור לשם ביום הולדת שלי. החלפת קידומת באנגליה, אין דבר שנשמע לי יותר טוב מזה.

אז כן, פתחתי דף חדש לחלוטין ברגע שנחתתי, הנחתי את הכל מאחורי. עשיתי רשימה של דברים שהמיניאטורית לימדה אותי, במטרה להשתמש בהם. יצאה חתיכת רשימה, עמוד וחצי.

דיברתי גם עם מישהי מהעבודה, שיחה של 4 שעות בווצטאפ, ילדונת חמודונת בת 17 שכל פעם שאני מדברת איתה היא גורמת לי להאמין מחדש באנשים. כזאת מתוקה וטובה. אמרתי לה עלי ועל כל הסיפור. היא אמרה שאם המיניאטורית לא איתי רק בגלל שאני לא הטעם שלה, היא סתם שיפוטית וביקורתית וכשחשבתי על זה, הבנתי שאני לא צריכה אנשים כאלו בחיים שלי.

זאת היתה שיחה פשוט מדהימה. נאלצתי להזכיר לעצמי לפחות 3 פעמים שהיא בת 17 כדי לא לדבר איתה כמו שאני מדברת עם החברות שלי, כי אני לא יודעת עד כמה אפשר להיות פתוחה איתה בנושאים מסויימים..

כתבתי למיניאטורית מכתב, כזה בכתב יד, של כמה עמודים. אני רוצה להעביר לה אותו איכשהו, יש לי כבר תכנון לגבי איך. האמת שתכננתי שזאת תהיה הפתעה ואם היא בכל זאת קוראת פה זה קצת יהרוס את ההפתעה שאני כותבת על זה עכשיו, אבל לא נורא. אם היא תענה, יופי, אם היא לא תענה, למרות שביקשתי ממנה שם לכבד אותי ולענות לי על זה- מבחינתי היא מתה ולא יעזור כמה שהיא תתחנן לחזור לדבר איתי כשהיא וחברה שלה ייפרדו מתישהו.

אני מתלבטת אם לדבר עם הבוסית שלי היום או ביום חמישי, נראה אם יהיה רגוע היום אני אדבר איתה היום. אני רוצה לבקש ממנה או להתקדם ולהיות אחראית על הגיוס, או לרדת ל3 פעמים בשבוע, ערב, כדי שאוכל להתמקד בעסק שלי וכשהוא יתבסס מספיק לעזוב. 

הדבילית נתנה לי רעיון להכנס לניהול דפי פייסבוק, שזה משהו שלא עשיתי בחיים אבל הבנתי שזה פשוט בית חרושת לכסף. שזה נחמד.

אני רוצה לחזור לחיפה, אם אני עוזבת את העבודה שלי. אפשר למצוא שם דירת 2 חדרים ב2,200, שזה כלום. והכוונה לדירה דירה, לא יחידת דיור, לא דירות מחולקות, דירה נורמלית. במרכז פשוט אין סיכוי שאני אצליח לשכור דירה לבד ועברתי את הקטע הזה של לגור עם שותפים. אני לא עוזבת חדר בשביל לעבור לעוד חדר..

אז עכשיו הכל תלוי בשני דברים- אחד בשיחה עם הבוסית שלי ושתיים באם בת דודה שלי תחליט לעבור לגור איתי או לא.

בקשר לניהול דפי פייסבוק, מאחר ואף פעם לא עשיתי את זה, החלטתי לנהל לבעל/ת עסק אחד/ת דף פייסבוק בחינם, רק כדי לראות איך זה באמת. אם זה כמו שאני חושבת שזה, אני אתחיל להכנס לזה ברצינות.

אז אם אתם מכירים מישהו/י שמחפש ניהול של דף פייסבוק, תפנו אותו אלי.

זהו להפעם. יום מקסים לכולם.