אפילו דיי טוב, הייתי אומרת. היום חברה מהעבודה הציעה ללכת לקניון לקנות בגדים, זרמתי איתה כי הייתי צריכה לחפש חולצה לליל הסדר.היא אפילו דאגה לזה שאשתחרר שעה קודם.
היה כיף. כמובן שבגדים לא מצאנו, אבל כן ישבנו לדבר בזמן שאכלנו. זה היה מעניין מאוד לדבר עם מישהו שהדעות שלו הפוכות ב90 מעלות מהדעות שלך. מזמן הגעתי למסקנה שיש משהו בי שגורם לאנשים להפתח ולספר לי דברים שהם לא היו מספרים לאנשים אחרים. היא סיפרה לי משהו שהיא לא רוצה שיידעו בעבודה. אולי היא הרגישה שאפשר לסמוך עלי.
בדרך חזרה הביתה הייתי תקועה בפקק, באוטובוס בדרך לנמיר. התיישבו מולי ולידי 2 נשים שדיברו בניהן. מהשיחה למדתי שהן בגילי. וזה גם היה מוזר, כי 2 נשים בגילי שכל כך שונות ממני. אחת מהן עובדת כמגייסת, אז שאלתי אותה איזה אנשים היא מחפשת, היא אמרה לי ונתנה לי מייל. ואז היא אמרה לי שהיא התחילה לקרוא על מלחמת העולם הראשונה כי תכל'ס, לא יודעים עליה יותר מידיי.. על השניה חרשנו בתיכון, על הראשונה כמעט לא למדנו. נתנה לי נקודה למחשבה
באוטובוס השני ישבתי ליד חיילת שדיברה בטלפון. כשהיא סיימה את השיחה התחלתי לדבר איתה על משהו שהיא אמרה ותוך 10 דקות בערך החלפנו פייסבוקים וטלפונים.
וזה הוכיח לי שוב, שאני אלופת הסמול טולק. תנו לי לשבת ליד מישהי מעניינת מספיק והופ- חברה חדשה בפוטנציה, לא משנה בת כמה היא..
זה גם הוכיח לי שוב כמה אני טובה בלקרוא אנשים, כשאני רוצה.. באוטובוס עם המגייסת, ישבה לידה חברה שלה. הסתכלתי עליה (בלי לנעוץ מבט כמובן) כל הנסיעה. ישר ידעתי שהיא לא נולדה בארץ ולא כי רואים או שומעים, היא נראתה הכי ישראלית. כשהיא ירדה מהאוטובוס, המגייסת קראה לה בשם לא ישראלי. גדול.
ועם כל זה, אני עדיין רוצה לעזוב את העבודה. תכל'ס, הסיבה היחידה שאני רוצה לעזוב היא כי אני מרגישה תקועה. אין לי לאן להתקדם. אני לא אצא מהבית של אמא בחיים ככה. דירה בר"ג אין סיכוי שאני אוכל לשכור. והאמת אני גם לא כל כך רוצה. מכל שאר הבחינות- טוב לי שם. אפילו שהבוסית שלי עושה עלי פוזות של לא מדברת איתי. שתעשה. היא כבר לא מרשימה אותי במיוחד מאז שגיליתי את הצביעות שלה.
אני יודעת שאם היא מפטרת אותי עכשיו היא צריכה לשלם לי פיצויים.. אז אין סיכוי שזה יקרה ואם כן, לא כזה נורא.
ועדיין, אני חושבת על המיניאטורית. אתמול היה 4 חודשים מהשיחה האחרונה שלנו, שמאז נעלמו עקבותיה. דיברתי על זה עם החיפאית. אמרתי לה שאני רוצה לסגור את זה יפה עם המיניאטורית. היא אמרה לי את הציטוט הבא: "קם לו הקורבן מול הרוצח ושואל אותו אבל למה? אם היית עושה את זה יותר בעדינות הייתי סולח לך..". טוב, לא כזה ציטוט מדוייק. אבל כן משהו נכנס. תכל'ס, היא מתייחסת אלי כמו לזבל. אבל בגלל שאני יודעת מאיפה זה מגיע, או לפחות, חושבת שאני יודעת, קצת קשה לי לראות את זה ככה ואני יותר.. מרחמת עליה. כי אני יודעת מה המצב האמיתי שלה ואני יודעת איזה תהליך היא צריכה לעבור עם עצמה אבל.. זאת בעיה שלה.
חשבתי לשלוח לה הודעה על ה4 חודשים אבל.. אולי לא. אולי בסוף כן אשלח. לא יודעת, נראה.
בכל מקרה, מחר יום חופש. קבעתי תור לרופא בחיפה. אז למרות שאין דירות לראות (הלוח כמעט מת, זה לא ייאמן), אני אסתובב שם ואנסה קצת להכיר יותר.
שבוע טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
