החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

חייבים לצחצח שיניים, רצוי שלוש פעמים ביום. 

האם זה נכון? 

ברור, הרי כל ילד גדל על המשפט הזה, יש מחקרים והכל. לא? לא. כי מי מממן את המחקרים האלו? נכון, הקרטל של החברות שמייצרות את משחות השיניים. 

האמת? מה שיהרוס את השיניים זה מוצרי מזון עתירי סוכר, אכילה לא נכונה, עישון, רטבים כמו סויה שצובעים את השיניים בשחור ועוד. צחצוח שיניים לא יועיל ולא יזיק. למעשה, חוץ מלעשות מסז' לחניכיים לא עושים כלום. ומסז לחניכיים אפשר לעשות גם בלי משחת שיניים שעולה מאות שקלים בשנה, במצטבר. 

חייבים לשתות חלב. זה עוזר לספיגת הסידן בגוף. 

האם זה נכון?

ברור, הרי גם פה יש מחקרים, לא? לא. מי מממן את המחקרים האלו? נכון, הקרטל של תעשיית החלב, אותו קרטל שמפציץ בפרסומות שוטפות מוח על כמה החלב בריא. בקריאה באינטרנט אפשר לראות כמה מחקרים הפוכים לגמרי, שמראים כמה החלב לא בריא ואפילו יוצר תופעה של בריחת סידן מהעצמות. 

הגעתי למסקנה שהדברים הטובים באמת באים בלי פרסומות שבאות למכור לנו את המוצר. אם זה כל כך טוב, אנשים כבר יקנו את זה לבד. אם זה מצריך לפרסם כל כך הרבה, כנראה שיש משהו שמנסים להסתיר. 

העולם מוצף בשקרים כאלו, כמו השקר שחייבים לצחצח שיניים. קחו לדוגמה נוזל כביסה. מי צריך את זה? מה עשו לפני שהמציאו את כל הנוזלים המפוצצים האלו? האמת, אני באמת סקרנית לדעת איך כיבסו פעם, לפני שמישהו חשב כמה נחמד יהיה אם הבגדים ידיפו ריח של לבנדר/שקר אחר כלשהו. 

עכשיו אני תוהה למה לעזעזל רכשתי סבון לניקוי פירות וירקות, כשחומץ פשוט עושה את אותה עבודה בדיוק. למה לעזעזל קונים מלח לימון, שאפשר לקנות מלח, לקנות לימון, לסחוט לתוך המלח וזה יעשה את אותה עבודה בדיוק? טוב, אולי פה זה קצת יותר מורכב, אבל אני מניחה שאפשר לעשות את זה גם בלי שהלימון יהפוך את המלח לעיסה דביקה. 

הנחמה היחידה בכל ערמת השקרים הזאת היא שהם לפחות מספקים עבודה למיליארדי אנשים ברחבי העולם. איכשהו בשנים האחרונות "ברחבי העולם" מצמצם לסין והודו, אבל עדיין יש ייצור בכמה מדינות כמו טורקיה, למשל. 

אבל גם זו נחמה זוטא, בגלל שמקומות העבודה האלו הם בעצם שקר אחד גדול. אלו לא באמת מקומות שאפשר להגיע אליהם לרווחה כלכלית. מקסימום לשרוד. נכון שזה מצמצם במקצת את העוני בעולם, אבל באיזה מחיר?

וכל זה מוביל אותי לחשוב על העסק שלי. העסק שלי הוא בעצם לכתוב טקסטים שמהללים מוצרים ושירותים שונים. למשל, הפרוייקט האחרון שלי היה על עבודות עץ. אז אני משתדלת לכתוב כמה שיותר בכלליות, אבל למעשה, זה הופך אותי שותפה לכל השקר הזה. ובגלל זה אני בוחרת טוב טוב את הפרוייקטים שלי. בגלל זה אני רוצה לעבוד בעיקר עם אנשים פרטיים, כאלו שבסך הכל רוצים להרוויח עוד כמה שקלים. 

המסקנה שלי מכל זה, שאולי אתחיל לקנות רק את מה שאני רואה בו צורך ברור. כלומר, שאני יכולה לראות את המחשבה שעומדת מאחוריו. 

זהו להפעם. קצת מבולבל אבל לא נורא. 

שבוע טוב ונטול מלחמות שיהיה לנו. 

ערב. פנים. בית. 

יושבת מול המחשב, עם המוזיקה, אחרי יום של ניקיון. לא בטוח שאהיה פה מחר, אבל ניקיתי. אולי הבלגאן יתחיל ואסע לאמא. כל המתח הזה בעולם לא עושה לי טוב, אנרגיות רעות. 

צריכה שקט מכל הלחץ. כן, גם אני לפעמים צריכה את השקט שלי. נדיר, אבל זה קורה. 

קצת מתחיל להמאס לי מהריטואל של הארוחות שישי אצל דודה. זה נחמד לדעת שאני לא צריכה לדאוג לאוכל בשישי שאני פה, אבל אני לא צריכה את זה. זה מתחיל להעיק עלי ואין לי מושג איך להגיד לה שאני לא צריכה את זה בלי להעליב אותה. 

ובתקשורת מעצבנים אותי. כל הפטפטת הבלתי פוסקת הזאת. כן, למה לא, תעשו לאויב את כל העבודה. תראו להם בדיוק איפה מוצבות כל הסוללות, תראו להם את כל מערך ההגנה שלנו, תראיינו חיילות אפילו בלי לטשטש את הפנים שלהן, כדי שהם יידעו בדיוק איפה למצוא אותן. 

צריך חוק שאוסר לראיין חיילים בפריים טיים. או בכלל. נדמה לי שיש חוק כזה. אבל אם אין, צריך. האויב מחובר לחדשות שלנו בדיוק כמונו. 

יש גבול גם לחופש המידע, בעיקר כשהצנזורה כבר לא ממש מצנזרת. 

מיום ראשון אני מתחילה דיאטת ברזל. כלומר, לאכול בעיקר מאכלים (צמחוניים) שמכילים ברזל, חוץ ממה שאסור לי בגלל הבלוטה. קיבלתי את התוצאות של הבדיקות דם. אני רוצה לעשות בדיקות נוספות כדי לאמת את זה אבל אם זה באמת התוצאות ואין שום דבר אחר שהשתבש בדרך, אני רוצה לכתוב על זה ספר. כי איך שזה נראה כרגע, הבלוטה באיזון, בלי אף תרופה. ואם באמת אין שום דבר אחר שהשתבש בדרך, ניצחתי, כי איזנתי אותה בלי תרופות בכלל. 

וזה גורם לי לחשוב על איך אנחנו מרעילים את עצמנו, איך אנחנו אוכלים בלי לחשוב מה אנחנו אוכלים. יש ירקות שגורמים לנו נזק, אבל כולם אוכלים אותם "כי זה בריא". 

כל הירקות המצליבים, יש בהם חומר מסויים ששכחתי את שמו (גוגל יגלה לכם) שמוציא את הבולטה מאיזון. לצערי הרב זה בדיוק כל הירקות שאני אוהבת, אבל מאז שהפסקתי לאכול אותם (כבר שנה פלוס), אני מרגישה הרבה יותר טוב, ורואים את השיפור בבדיקות דם. אומרים שבבישול החומר הזה נעלם אבל אני מדקדקת ונמנעת מלאכול אותם גם מבושלים. 

וזה גם גורם לי לחשוב שאין תזונה אחת נכונה. למישהו טוב לאכול בשר, למישהו אחר עושה טוב להמנע מירקות מסויימים. התזונה כנראה צריכה להיות מותאמת אישית, לפי הבעיות הרפואיות של כל אחד. 

הפאניקה של אתמול קצת נעלמה. אני יודעת שיהיה בסדר ויש לי עוד הרבה זמן לבנות את העסק שלי. עדיין משהו מונע ממני ללכת ולבקש סיוע בשכ"ד. אולי אגו. אולי זה שאני רוצה להצליח לבד. לא יודעת. 

זהו. נקווה שיהיה שקט. לא בא לי מלחמה עכשיו. יש לי מספיק בחיים. 

שבת שלום לכם. 

שאלה קשה. לשם שינוי אני בוכה לא מאהבה.

ישבתי לעשות תקציב לחודש הבא.. הסתבר לי שהמצב בקנטים. מה זה בקנטים.. בהכי קנטים שיש. אני על הקשקש. ההכנסות שעומדות להיות לי כבר מיועדות לדברים אחרים. 

התחלתי לחשוב על להכניס פה שותפה וכל הגוף שלי צורח נגד זה. כמובן שאם זאת תהיה שותפה אני רוצה מישהי שאני מכירה וסומכת עליה. אבל בנתיים אני כל כך נגד. התרגלתי לפרטיות שלי, לשקט, לעובדה שאני יכולה ללכת פה עירומה אם בא לי, ועכשיו כשיש פה וילונות אז בכלל. 

השתוללתי קצת יותר מידיי עם ההוצאות. חלק אמנם היו הוצאות הכרחיות אבל על חלק יכולתי בהחלט לוותר, במחשבה לאחור. וכל הנסיעות האלו למרכז עכשיו בגלל החגים ממש מלחיצות אותי. לעשות את כל החודש במרכז בלתי אפשרי, כי אז הלך לי חודש שכ"ד. גם לתת למישהו להיות פה בזמן שאני לא פה לא אפשרי כי הרעיון שמישהו יהיה בדירה שלי בלי שאני נמצאת בה כל כך מזעזע אותי. 

אז מצד אחד, אם אני מכניסה פה שותפה ואז הולכת ומבקשת סיוע בשכ"ד מעמידר (אני כנראה זכאית, אבל לא בטוח) ואקבל אותו, ייצא שכמעט לא אשלם פה שכ"ד. מצד שני, אני רוצה להצליח בזכות עצמי. לא בזכות אף אחד אחר. יכלתי כבר לקבל תשובה אם אני יכולה לקבל סיוע או לא אבל משהו מונע ממני לבקש, למרות שכבר יש לי את כל המסמכים. 

בתור התחלה, החלטתי שהחודש אני עוברת להשתמש במזומנים בלבד. שיטת כרטיסי האשראי כנראה לא הוכיחה את עצמה כל כך. אז יש לי מעקב אבל אין לי שליטה, מה עשינו בזה שיש לי מעקב? אז לא יהיה לי מעקב אבל תהיה לי שליטה, כי מזומן ברגע שהוא נגמר אין, זהו. וחוץ מזה ככה רואים בדיוק כמה יש. אז אני רוצה לעשות ניסיון של חודשיים ולראות מה עדיף. ובגלל זה הלכתי פעם ראשונה לשוק היום. שוק כזה מגעיל. לא נהנתי בכלל, רק רציתי לברוח משם. אבל יצאתי ממש בזול מבחינת נזק כלכלי. 

אז לא יודעת. שקט כלכלי ונפשי או פרטיות? זאת באמת שאלה קשה. הפרטיות שלי חשובה לי כל כך. העובדה שאני יכולה לשים כל דבר איפה שבא לי, שאני יכולה לבשל מתי שבא לי. העובדה שאני יכולה לשמוע פה מוזיקה בפול ווליום בלי שאף אחד יגיד לי שזה מפריע לו ללמוד/לנוח/לראות טלוויזיה 

וגם כל המלחמה לא מלחמה הזאת שתהיה או לא תהיה מלחיצה אותי ממש. אני לא יודעת אם להקדים את הנסיעה שלי למרכז, לא להקדים, מה לעשות בכלל. למרות שאומרים לי שאם תהיה, הטילים יהיו במרכז, הולך להיות בלגאן רציני, אז אולי כדאי להיות כאן וזהו. מקסימום ללכת לדודה שלי ולהיות אצלה, יש לה ממד. 

אז אני לא יודעת. שקט נפשי או פרטיות?

בטח עד מחר אני אתאושש וארגיש שוב שאני בשליטה, אבל עכשיו התפרקתי לגמרי.