אתה רוצה ילדות טובות

כמעט בתולות שפתיים

מתוקות

שיגידו לך את האמת נון סטופ

ואתה רוצה לפענח אותן

לדעת מה עובר להן בראש

ולקבל החלטה

והכול תלוי בכמה שהן יותר לבושות

אתה שונא סטוצים ונגעל מאלכוהול

וגר במכון

כי שום דבר לא מרקיע לך את הביטחון

כמו עוד סקווט או מתח או עוד ריצת בוקר

אבל אז אתה עושה שריר

שלא יבייש מתאגרף בין לאומי

וכשאני נדהמת

אתה אומר מושפל

תראי איך זה עטוף בכל כך הרבה שכבות של שומן

אתה מתוודה שרצית אותי

בהליכה על חוף הים בחושך מוחלט

כשבמרחק מאיתנו ניתן לשמוע רעש

של אנשים שיכורים ושמחים ומזדיינים

ואתה לא רואה את חוסר ההיגיון

היכן זה מתנגש

כי אתה בסך הכול ילד טוב

שרוצה ילדות טובות

ואני בסך הכול ילדה טובה

(אבל אתה לא יודע)

שעושה מעשים רעים.

- את לא מובנת בעיניי ואני רגיל לקרוא אנשים.

- הרבה אומרים לי שאני לא מובנת ולי זה נראה שאני הכי פשוטה בעולם.

- את ממש לא. בדיוק ההפך. את הכי קשה להבנה שראיתי.

כי הבן אדם האחרון שאמר לי שהוא מבין אותי עזב לי את החיים בסערה חסרת רחמים.

כי ברגע שאתה תבין אתה תשנא אותי.

ואני יודעת שבעצם

כל מי שמבין

בסוף ילך.

הוא שואל אותי כרוך סביבי בחיבוק.

אני מצמידה את החזה שלי לשלו, מרפרפת על הצוואר שלו עם השפתיים ומניחה את ראשי על השקע של הכתף שלו.

לא יודעת. לא יודעת. אבל זה כל כך לא נכון עד שזה נראה לי כמו הדבר הכי נכון בעולם, אני לוחשת לו ישר לעורף.

אנחנו הטעות הכי מתוקה

צירוף המקרים הכי כיפי

השקר הכי יפה.

אתה רוצה אותי. איזו מן בדיחה נהדרת. אתה תתפלא שאני מתקשה להאמין? אולי תחבק אותי מאחורה ותלחש מילים של אנשים שמרגישים ואני לא אבין איך אתה עוד לא מנסה להאבק לי עם הכרס של החזייה. מה, לא לזה קוראים "רוצה"? זה מעניין לחשוב שיש לך מפרט רחב של רגשות עמוקים יותר להציע, אתה נראה לי קצת לא רגיל. בגלל זה אמרתי לך כן. איך אני אתמודד איתך בכלל, אתה מכיר חצי מהצדדים האפלים שלי עוד מלפני שפתחתי את הפה. אני מפחדת, לא יודעת, להשתתק מולך ולקפוא. אני מפחדת כשאומרים את המילה דייט או לצאת או אהבה.

בוא, בוא נתעסק בתשוקה, למה לא? זה ממש קל, זה תופס תמיד את העיניים של כל הבחורים במועדונים שאני מסתכלת עליהם כחתיכות בשר. גם הם עליי ואם יוצא אז גם איזה אחד מצמיד אותי לקיר, נושך ואז הולך ממשיך לרקוד. גם אני ממשיכה כי תבין, ככה אני מכירה את זה וזה ממש כיף להשתרמט קצת במאורות השחורות שבהן אף אחד לא שופט. בעולם שלי הכול נורא ליטרלי ואצלך הכול מופשט, אני הולכת לאיבוד בין משמעויות ותרה אחרי הרדוד ביותר בעוד שאתה תבחן נקודות מבט בחדות עין עד ליסוד ותסיק מסקנות שלא תצליח להביע במילים.

טוב, איפה היינו?

אה, כן, אני רוצה גם.

ואני תוהה מה אתה חושב ואיך המוח המעוות שלך עובד ככה שנראה לך שמספיק שנשאר שנינו לבד באותו חדר כי מישהו הכניס אותנו לשם ויצא כדי שאני אתן לך לעשות בי מה שאתה רוצה ואני ארשה לך להביע כבר את המשיכה הזאת שלך אליי (שבעברה הייתה הדדית ובימים אלה הולכת ודועכת).

(אנשים לקחו אותי לבאולינג כשהייתי עצובה ולמסעדה כשהייתי רעבה ובאו איתי לים כשהיה לי חם ודיברו איתי מעומק הלב על שברונות ומטרות בחיים והזמינו אותי ליציאות שישי ומזגו לי אלכוהול כשהייתי צריכה)

מותק, אתה תצטרך יותר מזה, הרבה יותר מזה

בשביל שנתנשק.

חלמתי בלילה שאנחנו נפגשים, קבענו לאכול במסעדת פועלים פשוטה שקוראים לה רוסטביף. בלב תל אביב באחד הרחובות הראשיים היא ממוקמת, השם שלה מתנוסס על שלט בעל רקע שחור שמוטבע עליו גם הסמל של קוקה קולה, והוא עצמו לבן. יש אווירה של אוכל ערבי כמו שאני הכי אוהבת. אנחנו מתיישבים על הבר, אתה אוכל המבורגר ואני לא מתביישת לאכול אחד כזה ליידך. אני בכלל לא מתביישת ממך, או מפחדת ממה שתחשוב עליי, רק קצת. חשוב לי שתאהב אותי כידידה ולא כחברה. זאת אחת הפעמים הראשונות, אולי בעצם הראשונה, שאני טוטאלי אני איתך, מצחיקה ופלרטטנית וצעקנית וקלילה וקצת משוגעת ומשפריצה קסם אישי למי שקורא לי.

בשנת הצהריים אתה כבר הופך לבחור שאליו אני חוזרת. אני שמה יד על כל כתף שלך ומסבירה את התנאים לזה שאני ואתה הופכים שוב לאנחנו. הידיים שלך על המתניים שלי. אנחנו רחוקים כמו בריקודי הסלואו בבת מצוות. אנחנו חצי אוהבים חצי שונאים. אתה והחיוך שלך, אני והמבט המושפל שלי לרצפה. אני מסבירה לך שוב שהנושאים של כמה בגדים אני צריכה ללבוש כשאנחנו ביחד במיטה ולאן לידיים שלך מותר לטייל כלל לא נתונים לויכוח. אני מתחילה להסביר לך כמה סבלתי, וההסבר מתארך, והמילים כבר נעשות לא ברורות, כל מה שנשלף מבין מיתרי הקול נשמע מרוחק, אנחנו נשמעים רחוקים.

אני מתעוררת ותוהה איך הפכת להיות לי לדמות הראשית בכל החלומות. אני מתחילה להרהר האם יש לך מקום גם במציאות שלי.

בעצמותיי בער החשק להתחפר שוב במיטה ולחזור את אותו החלום על עוצמה גבוהה מידי.

אני חצי מפחדת ממך חצי נמשכת אליך. תשוקתי אליך אבל אני נרתעת. הראש שלי צועק לא אבל הגוף כן. הלב זועק שהוא לא יודע.

לפעמים אני חרמנית ואני רוצה לשלוח לך סנאפצ'אט בחזייה האדומה שלי שאתה אוהב שמכוון לזמן קצר ולשאול אם בא לך לקפוץ לבקר.

ואז בהיה קלה באוויר בועטת אותי בכוח אדיר מימדים שנה אחת אחורה בדיוק ואני נזכרת בכל מה שגרם לי להגיד לך לא מלכתחילה.

בסוף אני נשארת חרמנית עם בחילה.

אולי אני אתן לך לאהוב אותי רק ללילה אחד.

(ואעשה את זה למען היצרים)

יותר מזה אסור לך.